Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1911-01-01 · 1910 (1911) · page 15

קמז(147) שור שננה את הפרד. פרק רביעי נחמי־שיו בבא קמא בעל יצאוא> אילו שאינן ראוין להיות בעל. רבי יבא בשם רבי *c) קידושין פ־ג יוחנן עובריף אין יוצאין בשן» ועין ניחא בשן. ועין. אמר רבי יםא^’“^,^^. בי רבי בון כיני מתנית׳ עוברין אין יוצאין בשן ועין שלד) אימן. »®ך כ'א 3׳־י ז׳ החופר1» בור ברשות הרבים ונפל לתוכו שור או חמור" ב- ניע׳־י העיר על הידושי' פ-א ומת חייב♦0 אחד החופר בור ושיח ומערה חריצים ונעיצים אם כן סוף ה״ג ה) חרס" ס״ו ה״ד מה״ג לשמו׳ כ״א ל״ג ד״ה כי ב׳מ״ט: ו״כ 0 מה״ג שם ד״ה ברר פירוש. בעל יצאו אלו שאינם ראויים לקרות בעל וברשב״א דף קפ״ג ע״ב ירושלמי שאל לרבי עקיבא בא על אמו ובו׳ יבול אף הוא בעל ההריון תלמוד לומר בעל את שהוא ראוי לקרות בעל יצאו אלו שאין ראויין לקרות בעל ובמ׳־מ ה׳ חוב׳ ומד פ׳־ד ה״ד ר״ע שאל בא על אמו ובו׳ יכול אף הוא בעל ההריון ת״ל בעל מי שהוא ראוי ליקרות בעל יצאו אלו שאין ראויין ליקרות בעל ונ׳ שני׳ אדז בבללה נכונה אלא שנ׳ לגרר וכי ינצו ובו׳ ויצאו ילדי׳ כמו שאיחא לפנינו ובשה״י ומה ת־־ל הרה כמו שהיא בשה״י ובמכיל׳ פ״ח ותחת (שמענו) שומע אני ותה׳(שהוא מיחי־ב) שהוא חייב כמו שה׳ בשה׳י ותה׳(ר' עקיבא שאל) ר׳ עוקבא שאל כמו שהוא לפנינו לפי שסגנון לשון שאל או בעי כני׳ התוספו׳ אינו מצוי לנבי תנאים והוראת לשון שאל באן היא שאמר בדרך שאלה ותשובה (וכדרך התנאים) וע׳ במבוא הירוש׳ דף י״ב ע״ב ונ״ק לגת׳ יכול אף הוא בעל ההריון כמו שהובא בתוספו׳ וברשב־׳א ובמ״מ ודרשות דלעיל נ׳ שנובעות מן המכילתא פ״ח: ר׳ יסא בשם ובו׳ אין יוצאין בשן ועין. וקס׳־ד בשן ועין של עצמן ומקשה ניחא בשן ועין וכבר הגיה ב׳ נוע׳־י ניחא בעין בשן וכן נ׳ כלומר ניחא שאין יוצאין בעין שיש לעוברין אבל היאך שייך לומר שאין יוצאין בשן שאין להן: אמר וכו' כיני מחנית׳. כן יש לגרר או לפרש עוברין אין יוצאין בשן ועין של אימן שגופין מחולקין הן ובשה״י איתא עוברין אין יוצאין בשן ובעין... יומה.. ביר׳ בון כיני מתניתה עוברין אינן יוצא.. ובעין שלאימןוע׳בריי׳ בב׳ קידושין כ״ד ע״ב ר״א אומר הרי שהושיט ידו למעי שפחתו וסימא עובר שבמעיה פטור ולפי; אולי יש לפרש נם דברי ר־ יוחנן כן ולא נאמר בשן אלא ע״י אשנרת לשון 5 ד. החופר בור ברשות הרבים וכר. לאחר שהשלים התנא דיני השור שהוא הראשון של אבזת נזיקין שהוזכרו ברא׳ המסכתא התחיל לפרש דיני הבור שהוא השני בהן ופתח בעיקר דיניו לפי לשון המקרא וסובר כנ׳ שבור האמור בחור׳ הוא בור ברה׳־ר ואח׳־כ מבאר הפרטים 5 אחד החופר וכר. דרך התנא בכה׳־נ להשתמש בלשון אחד... ואחד כמו בסוף פרקין ב׳־מ פ״ד מ׳־ד סנהדרין פ״ז מ׳־ו(העובד וכר אחד העובד ואחד הזובח ואחד המקטר ואחד המנסך וכר) מכות פ־ב מ״ו שבועות פ״ב מ׳־ב פ׳־נ מ׳־ה פ״ו מ״ד וכאן נשנית באופן אחר ואולי יש לומר לפי שהורגלו לשנות בור שיח ומערה ביחד כמו בב״ב פ׳־ג מ׳־א פ״ד מ־־ד ומ״ז וע׳ שם בפ״ב מ־׳א ובתידט ומיהו מצינו נם כלשון משנתנו בעירובין פ׳־ב מ״ד אחד בור הרבים ובאר