Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1911-01-01 · 1910 (1911) · page 13

קמט (149) שור שננה את הפרה פרק רביעי נחמישיו בבא קמא אמר רבי יצחק אהד בור של מיתה ואחד בור לנזקק שניהן ממקרא א) מ״טתוס׳ה׳ י״ד 1 וויו . מכיל׳ ם׳- י״א ם׳ אחד נתרבו. וכשהוא בא לבור של מיתה את מר פטור»! על ®!י םה*נ הכלים. וכשהוא בא לבור של נזקין את מר חייב0 על הבלים. כ ■ח! נ־נ! אין" לי אלא בשחפר לקח ירש ניתן לו במתנה מניין שנאמר או כינ)שש ילע“ ם|’א יכרה איש בור. וכי יש לו רשות להבקיר נזקיו ברשות הרבים. ה-א תז*נ וה-ד. . " רתום' פ-ב ה-ח אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר בר'ד> יוסי בי רבי יהודה דאפר וס כחן a מה-ג שם ד״ה ___בור ד1 לעי- סיב ה״ג וע- חוס- פ-ו ה״ד ב״נ. פירוש. והתום׳ כנ׳ גרסו חד בור למיתה וחד בור לנזקי ן וברשב־א לדף נ״ב ע״א הועתק אחד בור של מיתה ואחד בור של ניזקין ובשמ׳־ק דף פ״א ט־׳א ד״ה נפל איתא בשם הרשב״א נזקין ובשדרי איחא אחד מבור למיתה ובור לנזקין ובן נראה להקדים בור של מיתה לכור של נזקין: וכי צ״ל או כי ז אמר רבי יצחק ובו׳. קושיא הוא הרי שנתרבו בור של מיתה ושל נזקין שניהן ממקרא אחד ולמה נאמר בבור של מיתה שהוא פטור על הכלים משום דדרשינן שור ולא שור וכליו ולענין בור של נזקין לא דרשינן הכי ונאמר שחייב בו על הכלים כדאיחא לקמד דדט ואולי יש לגרום הא דר׳ יצחק לקמן בתר הברייתא דונפל שמה ובסתמא אין להקשות דהא איכא דאמרי דבבור של נזקין פטור על הכלים ע־ לעיל פ״ג סוף ה׳־א וה״ג וכהערה שם (ופ״א ה״א צד ג׳): אחד בור של מיתה ואחד בור לנזקין. ברשביא שם איתא אחד בור של מיתה ושל נזקין ובשמ״ק שם ואחד בור של נזקין ובשמ׳־ק * לדף נ׳ ריש ע״ב אחד בור שלמיתה ואחד בור של נזקים: וכשהוא בא .. וכשהוא בא, ברשב־א ובשמיק שם איחא כשאתה בא .. וכשאתה בא: את מר .. את מר. ברשב״א שם ובשמ״ק דף פ־א איחא אחה אומר .. אתה: אומר ובשמ׳־ק לדף נ׳ את אמר .. את אמר: אין לי אלא בשחפר וכר. בילקו׳ ק״א ר׳ קם־ה הובא וכי יפתח אי׳ בור אין לי אלא כשחפר לקח ירש ניחן. לו במחנה מנין ודל או בי יכר׳ ונ׳ לגרו׳ לפי זה וכי יפתח ובו׳ אין לי אלא כשחפר לקח וכו׳ תיל או וכו׳ איש בר (בור) ונ׳ דיתורא דאיש דריש ובמה״ג איתא אין לי אלא הפוחיח והבורה מנין לרבות שלקח ושניתן לו במחנה ת״ל בעל הבו׳ ישלם מכל מקום וע׳ בסוטה פ׳־ח מ׳׳ב וכן הסדר בבריי׳ בירוש׳ שם וה׳־ה ובב׳ דף מ׳־ג ובהעתק׳ כ׳־י ה׳ של ספרי שופטים (פ׳ קצ׳־ד וקצ״ה) אבל בספרי הנדפ׳ הסדר ירש לקח ניחן לו במתנה: וכי יש לו רשות להבקיר נזקיו ברשות הרבים. כבר הובא לעי׳ בפיג ה*נ שנ׳ לנרו׳ וכי יש לו רשות למכור נזקיו ברה־ר ולשון להבקיר כנ׳ באה ע״י אשנרת לשון (ע׳ לעיל פיג ה׳־ב) ופי׳ היאך נוכל לרבות לקח וכו' הא אין רשות לאדם למכור נזקיו בחדר ובור שחייבה עליו התורה היינו בור ברה־ר: אמר רבי וכו׳ תיפתר בר• יוסי וכו׳ דאמר שלשה דברים וכו׳. לעי׳ שם הובא שנ׳ לנרו' תיפתר כר׳ יוסי וכו׳ דאמר שלשה טפחים שהן סמוכין לרשות כרשות ופי׳ שמיידי בבור ברשותו שיכול למכרו אלא שהוא סמוך לרשות הרבים■ בתוך נ׳ טפחים והברייתא אתיא