Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1911-01-01 · 1910 (1911) · page 10

קנב (152) שור שננה את הפרד. פרק שלישי נחמישיו בבא קמא השני חייב. כיסהו הראשון ובא השני ומצאו מגולה ולא כיסהו השני י*> חוס־,שם י־־יחייב. כיסהו^ בראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור. לא ת׳ מכילתא ®ם ימה“ג> " כיסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב. נפל" לפניו מקול י״ג מכילתא שם הכרייה חייבלאחריו הכרי יה פטור. נפלג) לתוכו שור וכליו ונשתברו. «ft׳ נ*?.™ נחבור וכליו ונתקרעו חייב על הבהמה ופטור על הבלים. נפל לתיכו ג) תום" שם ה" י-ד סיב ה״ח מכיל" שם ם׳ וג^ א, מה״ג--_____- שם ו©- ל״ד לעי׳ ד.-ז ס-א ה״״א וסייג ה״א ס """י9" פירוש. ששניהן לא נזהרו לכסותו (וע׳ בדשי* נ־־א ע"ב די׳ה וראשון וברא-ש סי• ח־) וגם מרום* ם־׳ו דדי בור של שנים אחד מכסה ואחד מגלה המגלה חייב וממבילתא פ, י״א מבאן אמרו ובו׳ השותפין שכסו את הבור וגלהו אחר נאחר! מהם המגלה חייב נתגלה וירט בו אחד מהם זה שידט בו חייב ובר משמע דבלאו הבי שניהן חייבין ואולי יש מקו׳ להגיה ולגרום שניהן הייבין ולבן שנה אחר בך שאם כיסהו הראשון ובא השני ובו׳ השני (לבדו) חייב וט׳בתלמודו כיסהו הראשון ובא השני וגילהו השני חייב כיסהו הראשון ובר. בן הנירסא ג׳־כ ברי״ף ד׳ קושט׳ בפי אשר מובא בד־׳ם ומסכמת טם המשנה שהובאה במכילתא ונשנית בדרך לא זו אף זו שלא בלבד בשגילהו השני אלא אפילו כשלא גילהו אבל ידט שהוא מגולה השני לבדו חייב ולא נאמר שבל השותפין חייבין להזהר ולהשגיח שלא י׳ בורן מגולה ולפיכך בכל אופן כולן חייבין: כיסהו כראוי וכר. בכיסוי חזק שהניחו בהונן טל הבור ואט׳־פ בן נפל לתוכו שור כגון טל ידי שהחליט הכיסוי מחמת הזמן ונתרוטט וכשדרך טליו השור נשבר (ב׳ נ״ב ע״א) או ט־־י שדחה השוד את הביטוי באופן משונה מן הבור פטור ומדנקט הכא אצל כיסהו כראוי ושלא בראוי לשון ונפל לתוכו שור או חמור ומת ולא נקטה לטיל אצל בור של שותפין נ׳ שסדר המאמרים מהופך וצ׳־ל בתחילה כיסהו. כראוי ונפל לתוכו שור ובו' ואח׳יב בור של שני שותפין וטבר טליו הראשון ולא כיסהו וכר וכן נ׳ מסידור המבולתא שם מבאן אמרו כסהו כראוי פטיר שלא כראוי חייב כיסהו וגילהו אחר המגלה חייב השותפין שכסו אח הבור ובו׳ ובן הסידור בחום* פ״ו דדו וה״יז נפל לפניו מקול הכרייה ט״י ששמט הול הבא מחמת בריית הבור ונבהל ונפל לפניו כדרך נפילה חוץ לבור חייב כורה הבור אע׳־פ שלא נפל השור לתוכו ואם נפל לאחריו שלא כדרך נפילה מקול הכרייה פטור אבל כשנפל לתוך הבור אין חילוק בין לפניו ובין לאחריו וט׳ בתלמו׳ז שור וכליו ונשתברו וכו׳. בכלי שור שייבא לשון שבירה כמו בטול ובכלי המור לשון קריטה כמו במרדעת (לפי רש״י); ופטור טל הבלים. ע׳ בתלמוד ובב׳ נע ט״ב הובאה ברייתא שר׳ יהודה מחייב טל נזקי כלים בבור? שור חרש וכו׳. שור שהוא חרש כדאיתא בתלמו׳ ואולי תיבת קטן לא באה אלא ט־־י אשגית לשון ובתום׳ פ׳־ו ה׳ י־־ד ובב׳ נ״ד ט׳־ב איתא עוד שור סומא המהלך בלילה חייב אבל פקח ומהלך ביום פטור דבעי ליה עיוני ומיזל