Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1911-01-01 · 1910 (1911) · page 9

מג(153) שור שננה את הפרד, פרק רביעי נחמישי! בבא קמא שורי» חרש שוטה וקטן חייב. בן" או בת עבד או אמדוא) חים׳ שם ה• יי י־־דב׳נ׳ד» פטור. 0 חום׳ שם ודד הלכה טי בור של שני שותפיז כו,. היד" אפשר לבור של ם׳ ל*ג לעיל ס־א י ה״א.ב׳ נ־ר1: שני שוחפין. אמר ר׳ ינאי תיפתר" שנתנו שניהן אבן האחרונה׳סב׳נ-א ולמה לא פתר לה בחפרה> זה י׳ ווה י׳. דו בעי מיפתריניה בבור 0®üV "י" של עשרה טפחים של שני שותפין. עבר עליו הראשון ולא כיסהו דס ו״ם׳ שם ה־ט י 1 לעיל פ״א ה״ב ב׳ כ-א. פירוש. כדאמרינן בב׳ שם: בן או בת עבד או אמה פטור. שאינו חייב על הבור בכופר בבן ובבת ובשלשים סלעים בעבד ובאמה כמו בשור המועד והתנא נקט לשון הקרא בשור המועד (שמו׳ כ׳־א ל־־א ול׳־ב) ובמה־־נ איתא אין לי אלא שור וחמור המיוחדין מנ׳ לעשות שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בהן משום ר־ ישמעאל נאט׳ כאן ובו׳ מה ת״ל שור וכר שהיה בדין מה שור שאינו מועד לעולם הרי הוא חייב על הבן ועל הבת ועל העבד ובו׳ ת׳־ל ונפל ובו׳ שור ולא בן ולא בת ־׳חמור׳־ו" ולא עבד ולא אמה" וע׳ לעיל פ״א ה־־א צד ו׳ ולענין הגיר׳ ע׳ בד־־ם והני׳ ועבר עליו הראשון איתא נם בן ברי׳־ף ובארו (ושם ועבר הראשון עליו) ובאגודה אבל במד״ט ולקט׳ בפיסקא איתא עבר והגי' האחרון חייב איתא גם כן באגודה וכבר הוער בנליון הב׳ שגם הרמב״ם נרם (כרי״ף) הראשון חייב ובאגודה היתד. הגי׳ מעיקרא ובא השני ומצאו מגולה השני חייב במו ברי׳ף שלפנינו ובב־׳י רד״ק נמצא הברייא והועד במ׳־ח שם על הגי׳ במד׳־מ הביריה ובפעם השניה איתא במד׳ט הבדיה ובדפו׳ נאפו׳ איתא שתי פעמים הבדיה 'ובנליון ב׳־י ליידען איתא נא הכירייה וברי״ף נמצא נפלו לתוכו שור חש׳־ו:!תלמוד] היך אפשר לבור של שני שותפין. לשון היך איפשר אינה סננון לשון הירוש׳ וברשב״א דף קפ״ו ע״ב הובא בור של שותפין היאך (ובשט־׳ק לדף נ*א ע״א היך) עבידא בור של שותפין ונ׳ לגרו׳ היך עבידא בור של שני שותפין ופי׳ היכי משכחינן בור של שני שותפין משום שרצו להעמיד המשנה בשחפרוהו ברשות הרבים ולשו׳ שני שותפין לאו דוקא אלא כלוט׳ שחפרוהו שנים ולכן שאלו ודכי משכחינן אותו דאם בשחפר הראשון ט׳ טפחים והשני טפח האחרון לבדו חייב (ע* לעיל פ״א ה־׳ב ובב־ נ״א ע-א): שנתנו שניהן אבן האחרונה. ביחד על כותל דבור להשלימו לעשרה טפחים: ולמה לא פתר לה ובו׳. התלמרמקשה למה לא פירש ר׳ ינאי המשנה בשחפר זה י' טפחים וזה י׳ טפחים ששניהן חייבין עליו כדאיתא לעיל שם וברשבי׳א הני׳ בחפר בה זה עשרה ובו׳ ובשמ׳־ק בשחפר בה ומשנה משום שהוא רצה להעמיד המשנה בבור של עשרה טפחים ולא בשל עשרים ונ׳־ק לגרו׳ מיפתרינה וברשב־׳א איתא אי בעי מיפתריניה ובו׳ ובשמ״ק בעי מפתרנא בבור של נזיקין של עשרה טפחים: של שני שותפין ובו׳ חייב. נ׳ שצ״ל