Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1911-01-01 · 1910 (1911) · page 6

קנו(156) שור שנגח את הפרה פרק רביעי!חמישי) בבא קמא שור ולא שור בכליו. חמור ולא חמור בכליו. נפל לתוכו שור חרש ב׳נ-ד<ל«״ישוטה וקטן חייב. אמר רבי לעזר בייא> מתנית׳ שור והוא חרש °*יה*ה שור והוא שוטה. בן ובת עבד או אמה פטור. ס תום" פיו ה" י״ח י, אחד השור ואחד כל הבהמי לנפילתי הבור/להפרשת" הר ™גה״ג שם נ* סעי לתשלומיד) כפל ולהשיב^ אבירה לפריקה0 ולחסימה!) ג1 מזמר יי״ט י-ב וי*ב מפיל" בחדש ס״ג מה״״ג שם ־- יי״ט ייג דס שם כי״ב ג- וח' לקט״ םי*ז k**d תום" ם*ן ה" י-א ממל׳ ם" י-ג מד׳״ג כ״ב ג׳ יי זיל מפרש בשהתריפו שבלו וזיל השמ״ק לדת נ־ד ט״א בשמו משכחת לדזו בכלים לקט־ פ״ז ה-א ב׳ , 1 , , ם-נ! הדשים והיה דהוד. מצי למימר בשבלו מחמת הבלו של בור ובין בחדשים ובין הזךב®“£בישנים וכמו שאמרו בירושלמי שכתבתי למעלה אמר שמואל בשהתריפו מדר® תנאים כיב(וברשב־א דף קפ׳־ז ע״ג הגי‘ משובשת) אבל קי לומר שנשתברו ונחר,רעו הכלים 0 שמד כיב ה,ב.ע־י שבלו ובן ק׳ על הב׳ שם (וע׳ מה שכתב על מלת תרף מרר אברהם חיים ®ם לעף בוויענער צייטשר. פ. ד. קונדע ד. מארנענל. חוב׳ יי צד קל״ר.) ובר־שביא ז) דברים כיה ד״ ז? םפרי דבד0 ם. איתא שמואל אמר בשהמיתה.. נחבט בקרקע .. וריש לקיש תרווייהו.. נחבט רפיז מדי תנאים פירוש. " בקרקע ובשמ״ק (בשם הרשבייא) איתא בשהתריפו.♦ נחבט בקרקעו.. דאמרי תרווייהו.. בקרקע.. ובשחיי איתא בשהתריפוננחב]ט בקרקעו.. אמרין.. נחבט בקרקעו: ונפל וכר. אולי יש לגרר כתיב(או תני) ונפלוע׳במכיל׳ שם: בכליו. יש לגרר כאן ולקמן וכליו כדאיחא ברשב־׳א ובשמייק ובשדרי ובמכיל׳:*) שהי' ברין. לחייב על הכלים: בור נזקין. שאינו עמוק י׳ טפחים שאם נפל לתוכו שור ומת פטור ואם הוזק בו חייב וברשב״א ובשמיק איתא הבור של נזקין וכן איתא בור של נזקין לעיל פ״נ סוף ה׳־א ודרג: שפטור מן המיתה. ברשב״א ובשמ״ק איתא שהוא פטור מן המיתה אבל בשה־־י איתא שאינו חייב על המיתה וני יותר ובמביל׳ איחא ומה אם במקום שלא חייב טל הבהמה חייב על הכלים וכאן שחייב על הבהמה וכר ואולי יש לנדר גם כאן בירוש׳ שאינו חייב על הבהמה (כשמתה) חייב על הכלים בור ובו׳ שחייב על הבהמה וכר דומיא דלשון מתניתון חייב על הבהמה ופטור על הכלים: חייב טל. בשה־׳י איתא אתמר חייב על: שחייב. ברשב״א ובשמ״ק (ובשדרי) איתא שהוא חייב: חמור ולא חמור וכוי. ט׳ לטי׳ דרז שאולי יש לגרו׳ אח״ב מאמרו של ר׳ יצחק דלעיל: ביני מתנית׳. צ״ל כיני וכו׳ שור.והוא קטן במו שיוצא משדרי וע׳ לעי׳ פ־ד דרה: בן ובת. בשדרי איתא או בת ונ׳־ק שהיא פיסקא דמחניתין ואולי מקומה בתר נפל לתוכו שור חרש וכר חייב: י׳. אחד השור וכו׳. אע־־פ שלעיל נתמעט אדם שנפל לבור ומת מחשלומין אחד השור ובן החמור שכתובין בפירוש בתו׳ ואחד כל הבהמה כלוט׳ שאר כל בהמה שוין לענין נפילת הבור כלוט׳ לטנין הנפילה לבור ואולי עיקר הגי׳ ה׳ אחד ובדים שם •) ובמכי* הנדס* איתא בסוף המאמר תיל וכו" שור ולא כליו חמור ולא כליו וצ״״ל שור ולא שור וכליו חמור ולא חמור וכליו כדאיתא בהעתק" כייא ומ*״מ ובילקו"(וכאן).