Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1908-01-01 · 1908 · page 31

קג(103) שור שנגח פרק שלישי(רביעי) בבא קמא על דעתה דרבי יודה הוקרה לראשון. על דעתיה דרבי מאיר הוקרה לשיני. עשה שכר על דעתיה דרבי יהודה השכר לראשון. על דצתיה דרבי מאיר השכר לשניהן: השביח» צל דעתיה דרבי יודן א) ע׳ לעי׳ פ״ג השביח לראשון. צל דעתיה דרבי מאיר השביח לשנ,יהןי אמר רב, י^תוס׳פיגד, יוחנן רבי יודה ורבי שמעון שניהן אמרו דבר אחד. ככה דרבי יודה פירוש. שלר' יהודה הראשון יכול להקדישו ולא השני ולר׳ מאיר אף השני לכדו יכול להקדישו): הוקיר. כלום׳ ביניהין: דעתה. צ״ל כר דערדה: לשיני. צ״ל לשניהן: השכיח לשניהן. ואע״ג דאיתא לעיל פע דד י״א השכיח המזיק אם עד שלא עמד בדין השכיח אין לו אלא כשעת נזקו יש לומר דשאני הכא שנמסר השוד לניזק מה שאין כן לעיל או דהכא מיירי שהשביח לאחר שעמד בדין וע׳ בתום׳ פ״ג דרה ולעיל צד ע׳ הער* ראשונה:*) אמר ר׳ יוחנן רבי יודה ורבי שמעון וכר. הני' משובשת מאד ואולי יש לגרום אמר רבי יוחנן רבי מאיר ורבי שמעון שניהם אמרו דבר אחד כמו דרבי שמעון אומר קנה כן רבי מאיר אומר קנה אלא שרבי מאיר אומר לא קנה אלא למותר בלבד ורבי שמעוז אומר הנה *) כן נ׳ לפרש תלמודא אבל לשון הברייתא אמר ליה רבי יודן ומסרו לו לנזקיו ואיבו אלא כמשכון בידו לפי פשוטה לא משמעה כן וק׳ למה לא י׳ הניזק חייב לו׳ יהודה משום שומר וגם לר׳ מאיר אי מיירי שנמסר ה שור לניזק וחזר והזיק תקשה למה לא י' חייב הניזק משום שומר ויפטרו הבעלים (ע׳ לקמ׳ ה׳ י "א) ובמתניתין קתני אם יש בו מוהר יחזיר לשלפניו וקשה לפרש דהכי קתני אם יש מותר בנזקיו כדמתרך רבינא בב׳ ל"ו ע״ב(ולפי התוססות שם ד״ה כגון יש לומר מיהו לח מאיר המחייב את הניזק משום שותף דשותף לא נעשה שומר להתחייב על חלקו של חברו אבל לח יהודה ק׳) ואולי יש מקום לומר דמיירי בשלא נמסר השור לניזק כדמשמע מפשטא דמתניתין ולשון ואינו אלא כמשכון בידו לאו דוקא והכי קאמר ר׳ יהודה לו׳ מאיר הסובר שישלם לאחרון שבהן למה יפסיד וישלם הניזק הראשון כשחזר והזיק הכי נמסר השור לניזק הראשון בעד נזקיו שיהא חייב לשמרו ובתשלומי נזקו הלא ברשות הבעלים הוא ואינו אלא כמשכון בידו לפי שהוא ממושכן לנתק כאסותיקי שלא יוכלו הבעלים למכרו וליתנו במתנה וסבר ר׳ יהודה שראשון ראשון נשכר ואולי יש ל! מר שגם ר׳ יוחנן פירש כן דברי ו׳ יהודה ולא בא אלא לומר שאף הקדש ביניהון אפילו כשלא חזר השור והזיק. והכד, בב׳ איתא אמר ליה שמואל לרב יהוד׳ שיככא שבוק מתניתין ותא בתראי רישא ר׳ ישמעאל וסיפא ח עקיבא וק> לומר ששמואל שהי׳ מן האמוראים הראשונים העמיד משנתנו בדרך דחוק׳ מאד בח ישמעאל ואף על גב דלר׳ ישמעאל ראשון ראשון נשכר ובמתניתין תכן האחרון אחרון נשבר מתניתין מיירי בשתפסו ניזק ואם תקשה אם כן אם יש בו מותר יחזיר לבעלים ובמתכיתין תנן יחזיר לשלפניו מתניתין מיירי באם יש מותר בנזקיו ושוב אמר בשביל פירוש דחוק כזה לו׳ יהודה שבוק מתכיתין ותא בתראי רישא ו׳ ישמעאל וסיפא ו׳ עקיבא (וע׳ ברש" י שם ואי קשיא נוקמא לדו "מ כמי כר׳ עקיבא וכשתפסו נתק וכו׳ וגם בשלא תפסו כנ׳ יש לאוקומי כר׳ עקיבא אי נדהוק לפרש אם יש מותר בנזקיו מיהו ע׳ גם בתוס׳ ד״׳ה כגר) ואולי יש לומר ששמואל סבר שאין לחייב את הייזקין כשהשור הוא ברשות הבעלים וכדעת ר» יהודה לסי פירושא דלעיל וכדעת ר׳ ישמעאל בב׳ ומשום הכי אמר שבוק מתכיתין דראשון ראשון כשכר (כר׳ ישמעאל בב׳) ולא אהרון אהרון כבמתכיתין ולפי שרבא אוקיםרישאדמתניתין כה ישמעאל וכגון שתפסו נתק ואין לומר לסי זה שבוק מתכיתין משום דראשון ראשון כשכר כר׳ י שמעאל אבל הי׳ קשה להם מתניתין דרישא ר׳ ישמעאל וסיפא ר׳ עקיבא חשבו שמשום קושיא זו אמר שמואל שבוק מהניתין. וגרסיכן בתר הכי בב׳ אתמר כמי אמר ר׳ יוחנן הקדישו נתק איכא ביכייהו (ע׳ בשמ״ק וז״ל גירסת הספרים וכן היא בסר"ח איתמר כמי וכו׳ ורש״י ז״ל כתב דלא גרים ליה וכו׳ הרשב״א ז"ל והראב״ד ז״ל נמי גריס לה וכו׳) ויש להעיר דלפי הירוש׳ אמר ר׳ יוחנן הקדש ביניהון בין ר׳ מאיר ור׳ יהודה ובב׳ לא הוזכרו דברי ו׳ יהודה ואיתמר הקדישו נתק איכא בינייהו בין ר׳ מאיר וח שמעון דר׳ מאיר כו׳ ישמעאל וו׳ שמעון כו׳ עקיבא וק׳ וגם הא דאיחא שם בב׳ כי אתא רבין אמר ר׳ יוחנן משום פשיעת שומרין נגעו בה נאמר בירוש׳ אליבא דר׳ יהודה ובב׳ אליבא דח מאיר.