Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1908-01-01 · 1908 · page 30

קד (104) שוד שנגה פרק שליעוי(רביעס בבא קמא אמר קנה בן רבי שמעון אמר קנה. אלא שרבי יורן אובר קנה לחי א) בתובר פ״י ה״ד קנה למת. ורבי שמעון אומר לא קנה אלא למת בלבד. תמןא) תנינן ובן שלשה שהטילו לבים הותירו או פחתו כך הן חולקין. אמר רבי ^׳™־™ימאמ? נראין דברים כשנטלו מרגליתב) דיבור מימר ליה אילולא בצבים ילקח איוב עשרתי דינריי לא הויתה מובין בלון. אבל דבר שדרכו לחלק ר״ תתקב״ו 1 1 1 פירוש. למות ר קנ ד.להל(לחצי?) ופירושו ר׳ מאיר ור׳ שמעון שניהם אמרו במשנתנו דבר אהד שכמו שר' שמעון אומר שהניזק קנה חלקו בשור המזיק ונטשה שותף בו עם הבעלים להתחייב בתשלומי נזקו כן ר׳ מאיר אומר אלא שר' מאיר אומר לא קנה אלא לטנין מותר בלבד שאם חלק הבטלים אינו די לשלם חצי נזק ודמי חצי הנזק יתרין ומרובין טל חלקן כגון ששור שוד, מאתים שנגח שור שוד, מאתים ודבעלים נטלו מנה ושילמו מנה ממנו לניזק חזר והדק שור שוד, שלש מאות שחלק הבעלים בשור דהיינו מנד. אינו מספיק לשלם חצי נזק השני דהיינו מאה וחמשים אז הניזק הראשון חייב לשלם את המותר דהיינו חמשים מחלקו אבל אם הלק חבעלים מספיק לשלם חצי נזק חשני בנון ששור שוד, מאתים שנגח שור שוד, מאתים חזר וננה שור שוד. מאתים אין הניזק הראשון חייב כלום ור׳ שמעון אומר קנח למותר קנה לבל בלוט׳ אם נאמד שקנה הניזק הראשון חלקו בשור המזיק לשלם מותר שמודה בו ר* מאיר נבון לומר שקנה להשתתף עם הבעלים ולשלם מכל מקים (ובמעט אין צריך להעיר שהשבוש מת תחת מותר בקל יכול לגרום השבוש חי); תמן תנינן ובן שלשה וכוי. למעלה ממנה שנינו בכתובות מי שהיה נשוי לשלש נשים ומת כתובתה של זו מנה ושל זו מאתי־ ושל זו שלש מאות ובו׳ היו שם שלש מאות של מנה נוטלת חמשים ושל מאתים מנה ושל שלש מאות ששה של זהב לפי שדמי כל הכתובות עולין שש מאות וכיו; שאין שם אלא שלש מאות כדי מחציתן כל אחת נובר. מחצית כתובתה לפי חלקה ובתר הכי תנן וכן שלשה שהטילו לכים. כלוט' זה מנה וזה מאתים וזה שלש מאות להשתתף ולעשות פחורה; הותירו או פחתו. במשנה דירוש׳ בכתובות איתא פחתו או הותירו וכן בסדר המשניות ובב‘ ובן בסדר הרי״ף וברמב״ם ה‘ שלוחין ושותפין פיר ה״ג וברא״ש ובם' העיטור שם ובתום' רי״ד וכן הועתק הירוש׳ מכאן ברמב״ן לבתובו׳ (והובא בשמ״ק) וברא״ה (ובריטב״א) שם וכן הועת׳ מירוש־ כתובות בר״ן שם ועי כתובו׳ פ' י״א פדה אבל בפיסקא דירוש׳ כתובו' איתא והותירו או פחתו וכן במד״מ והועתק מירוש׳ כתובו׳ ברמב״ן שם הותירו או פיחתו וכן הוא במשנ׳ דפו' נאפו' ובאגודה ופי׳ הותירו או פחתו המעות; כך הן חולקין. השכר וההפסד לפי חלקן ומעותן שהטילו לבים; אמר רבי בון נראין וכר. נ׳־ק להפוך ולנרו׳ אמר רבי בון בר חייא נראין דברים בשנטלו דבר שדרכו לחלק אבל מרגלית מביאין לאמצע וחולקין דיכול מימר ליה אילולא עשרתי דינריי לא הוד, מזבין לך כלום(* ופי׳ נראין דברים *] ובעיטור שם והובאו דבריו בב״י חר״מ סי׳ קע״ו ס»ח הועתק חמן תניבן ג׳ שהטילו לכיס. רבי בון בר הייא נראין דבריו שנטלו מרגליות כר נצ״ל בו] יכול למימר אילולי עשרת דינר ין לא הוה מזביבכא לך כלח אבל דרכו ליהלק מביאין לאמצע וחולקיך רבי אלעזר אמר אפילו דבר שדרכו ליחלק בו יכול למימר ליה את פרקממיא דידך סגי ואנא פרגמטיא דידי קליל ואנא הפך ומתהפך ומטובך וכס ובב״י שם איתא תמן.... רבי הייא בר בון אמר נראין הדברים שנטלו מרגליות בו יכול למימר אלו לא עשיתי [צ״ל עשרתי] דייר לא הוה מזבנינא לך כלום .... לחלק .... אר״א אפי׳.... לחלק .... את פרקמטיא דידך סגיא ואתמסגיתבזבינתך ואנא סרקמטיא דידי קליל ואנא מתהפך ומטיבך וכף וברמבץ שם איתא המן תנינן ישלשה שהטילו לכיס פחתו.... א״ר בון בר הייא נראין הדברים