Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1908-01-01 · 1908 · page 28

(106) P שור שנגח פרק שלישי(רביעי) בבא קמא א) ע׳תוס׳שם הבא ומטי בך. תניא' שלשה שהטילו לכיס ונגנבו כך הן חולקין סב-מפ־׳ימ׳־א והתני באילוב) אבנים ונגנבו מחצה לזה ומחצה לזה. אמר ר׳ שמי ג) מעש׳ שני פ״ב סלעים גסות הן ואיפשר" לבלול לצאת ידי כולן. אבל אבנים פ’יה?דתוס'שםדקות הן ולית ידע אי מן הדין נסב אי מן הדין נסב מספק כל אחד פירוש. להגיה באן בל בך ולגרד אמר רבי לעור נראין הדברים בשהיתה הסלע חסידה או יתירה אבל בשנטלו אפילו דבר שדרכו לחלק מביאין לאמצע וחולקין דיכיל מימר ובו׳ ואולי יש לומר שחסרו לפנינו הקושיא והתירוץ.(* תני שלשה וכד בחדושי הר׳־ן לב׳־מ דף פ׳־ב ע״ג(שהוער עליו במ״מ והג׳ בדפד קראט׳) ובנ״י שם ריש פ-י נבקיצור והעיר עליו ב׳ כרה״פ) הובאה הגי׳ תני כך(ובנ׳־י איתא תאני וכן) שנים שהטילו לבים זה מנה וזה מאתים ונגנבו כך הם חולקים באילון(והא תני באילין לפי דר' תמי׳ דף פ־־נ ע״נ) אבנים ונגנבו(בדית נננבס מחצה לזה ומחצה לזה... אריש(בדית שמלאי) אבנים נסות(בד־׳ת גבות) הן ואי אפשר לבלול לצאת ידי כולן אבל סלעים דקים הן ולית מאן דידע אי מן הדין ואי מן הדין נםיב(נםיב ואי) מספק בל חד וחד נוטל לפי ביפו וני לנרד בכה״ג תני וכן שלשה שהטילו לבים ובו׳ והתני באילו אבנים נגנבו ובו׳ אמר ר׳ שמיסלעים דקים הן ואפשר לבלול לצאת ידי כולן כל אחד ואחד חולק לפי ביפו אבל אבנים נסות הן ולית מאןדידע אי מן הדין נסב אי מן הדין נסב מספק מחצה לזה ומחצה לזהובבה״ג הניה כבר מהרא״ף וב׳ נת׳־י ופי׳ תני בברייתא שהוזכר בה ברישא דין חליקה לפי מעות וכן שלשה ובו׳ כך הן חולקין שבל אחד מפסיד לפי מעותיו ומקשה והתני באילו אבנים שנפלו מן הבית והעלייה שלא היו שוין של שנים דבשנגנבו חולקין ההפסד למחצה [לפי *) דמ״מ ק׳ כומר שאמוראיבם הקדמונים כמו שמואל (ורבה בר אבהו ע׳ ב׳ כתובו׳ דף צ״ג) ור' אלעזר פירשו המשנה בדרך דחוקה כזו ואולי יש מקום לזמר שהם פירשו המשנה כפשטה אבל לא סברו כן אלא כתנא שסובר שחולקין בשוה 1ע׳ בתוס׳ שם פ׳׳י ה״ד וברייה׳ בס שם) כדמשמע מדברי שמואל בס ומדברי ר׳ אלעזר כאן ורבה בר אבהו בס כמי לא אמר מעיקרא אלא שנראין דברי המשנה בזוזי חדתי וכף ושוב חשבו בתלמוד שהם פירשו את המשנה כן וע׳ לעיל בהערה צד ס״ה ואולי גם רבי סובר חולקץ בשוה והא דתניא בס כתובו׳ שכם זו משנת רבי נתן רבי אומר אין אני רואה דבריו של ס נתן באילו אלא חולקות בשוה קאי אשלשה שהטילו לכיס ועיקר הגי׳ הי׳ חולקין בשוה. והכה רישא דמתכיתץ שם ק׳ מאד וע׳ בירוש׳ שם ובס ובפירו׳ רב סעדי׳ גאון בתשה״ג שערי צדק ה׳ ד׳ סי׳ נ״ב (דף ס״ו ע״א) ובס׳ דרכה של הוו׳ סי׳ נ״ט ואין לדחוק גם כן ולומר שהיו מסופקים כשהיו שם מאתים אם הטול בעלת המנה שליש ממנה הראשונה בלבד או הטול גם כן לפי שלא גבתה כל כתובתה שליש ממכה השניה ולכן אמרו תטול מישליש של המנה השניה המוטל בספק חציו והיינו שלשים ושלש ושליש ממנה הראשונה ושש עשרה ושני שלישים ממכה השניה דהיינו חמשים ביחד וכן כשהיו שם שלש מאות אמרו תטול בעלת המאתים ממאה וחמשים שנשתיירו לאחר שנטלה בעלת המכה חמשים החצי דהיינו שבעים וחמש וממנה השלישית הטול חצי חציה דהיינו מנה ביחד דאם כן תקשה הדא למה לא הטול גם כן בעלת המנה מספק חלקה ממנה השלישית ועוד דלפי זה המאמר וכן שלשה שהטילו לכיס ום* כך הן חולקין אינו עולה יפה דאין לדמות שלשה שהטילו לכיס לענין שכר והפסד לשלש נשים לעכין שעבוד כתובתן כלל ואילו היינו יבומן לומר שמשנתנו נשתבשה כבר בזמן קדום כמו ישקרה לפעמים ועיקר גירסתה הי׳ היו שם מאתים של מכה נוטלת חומש (תחת המשים) של מאתים ושל שלש מאות חולקות בשוה היתה מובכת והטעם הוא שמנה השלישית של בעלת שלש מאות אינה באה לחשבון לפי שאין שם אלא מאחים ולא באוח לחשבון אלא המכה של בעלח מכה וארבע מאוח של בעלת מאתים ובעלת שלש מאות ולכל מכה מגיע חומש ממאתים שהיו שם וכן מגיע כשאין שם אלא מנה שליש לכל מכה הבאה לחשבון וכשהיו שם שלש מאוח שהכל בא לחשבון שחוח לכל מנה וחולקוח לפי המעוח והיינו דחנן וכן שלשה שהטילו לכיס וכו׳.