Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1908-01-01 · 1908 · page 27

קז (107) * . שור שמח פרק שלישי(רביעי) י בבא קמא ואחד נוטל לפי כיסו מה המית בגניבה מימר אנן קיימין או אינן קיימין אלא במשתייר. אמר רבי יוסי בי רבי בון ואפילו תימר בגניבה אנן קיימין. נמצאת מידת הדין לוקה, הגע.עצמך דהוה לדין חמשין ולדין מאה וחמשין נגנבו חמשין אישתכח דהדין דחמישיתה דלא מפסד כלום. תמן תנינן האחרון נוטל מנה ושלפניו המשים זוז. ושנים הראשונים דינרי והב. רבי שמואל בשם רבי ועירא וכןא)א)כתובו, פייה׳ לשכר. אמר רבי יוסי הדא דרבי זירא פליגא על דרבי לעור. אמר רבי מני קשייתה קומי רבי יודן אמר לי לא מודה רבי לעזר שאם פירוש. הר״ן) ומתרץ ר׳ שמי סלעים של כסף בכים דקים הן ואיפשר לבוללן ולערבן בין כולן ולפי שלשון לצאת ידי כולן איננה נאותה כאן אולי יש לגרום להוציא מידי כולן כל1מ׳ אפשר לבוללן ולהוציא את הסלעין של כל אחד ואחד יחדיו לפיכך כל אחד ואחד חילק ומפסיד לפי מעותיו אבל אבנים נדולות הן ואינן נכללות של בית ועלייה זו כזו ומי שלוקח מקצתן לוקח כולה מיד בעל הבית או מיד בעל העלייה וכיון שאין אדם ידע ממי לקחה חולקין ההפסד מספק בשוה: מה המית כגניבה מימר וכד נ׳ לגרום מה המית מימר בנניבה אנן קיימין ותחת או אינן (אין אנן) אולי יש לנרד או לינן וכד ופי־ מה ראית לומר שמה דתני מחצה לוה ומחצה לזה קאי על הגניבה כלומי על ההפסד שבא מחמת הגניבה דילמא לא קאי אלא על המשתייר שיטול כל אחד מחצה במה שנשתיר מן הנניבה (כעין זה פירש כבר מהרא״ף וכן פירש ב׳ נת״י והוא העיר שנם ב־ נתיבר המשפ‘ פי‘ כן) אמר רבי יוסי בי רבי בון ואפילו ת־מר בגניבה אנן קיימין נ, שצ״ל אין תימר במשתייר אנן קיימין: ולדין מאה וחמשין נ׳ שצ״ל ולדין מאה ז דחמישיתך צ־ל דחמשין: דלא נ״ק שצ״ל לא(•: תמן תנינן האחרון וכר נ*ק לוט־ שהסוגיא נסדרה ונגרמה מעיקרא על המשנה דבתובד ואח־כ נרסוה נם כן כאן בלשונה כדרך הירוש׳ והציעו והעתיקו את המשנה עם תלמודה לעיל בלשון תמן תנינן וכן שלשה וכד אבל אינו התלמוד שלפנינו בכתובד: רבי שמואל בשם רבי זעירא וכן לשכר. כמו שחולקין כאן ההפסד לפי המעות כן חולכדן נם כן השכר לפי המעות אמר די יוסי ובד פליגא על דרבי לעזר. דר׳ לעור סביר שחולקין בשוה: אמר ר׳ מני קשייתה ובר בירוש־ בתוכו׳ שם איחא רבי מנא אמר קומי רבי יודן לא מודי ר' לעזר וכר ובעיטוד שם הובאה מירוש' כתובו׳ הנירסא ואמר רב מנא קשיתא קומי ר׳ יודה ולא מודי וכד והתיבות אמר לי ליתנהי שם ואש כן ר׳ מני הקשה על דברי ר׳ יוסי ונ״ק שגירסא נכונה היא והלשון קשייתה מורה עלה ויש לגרר לפ״ז אמר רבי מני קשייתה קומי רבי יודן לא מודה רבי לעזר וכד דר׳ מני סבר שמה שאמר ר׳ זירא וכן לשכר קאי אשור שאם ") בחוסם' כחובו׳ פ״י ה״ד איחא שלשה שהטילו לכיס וכגנב הימני מביאין השאר לאמצע והולקין שכים שהטילו לכיס זה במכה וזה במאחים וכף ואי מיירי הרישא בשהטילו זה מכה הה מכה וכף היא מילחא דפשיטא וכיון שלא כחית התנא לבאר דין חיוב שיתוף האחד משים שומר ע' ס ב״ב מ״ב ע״ב) ואי מיירי בשהטילו זה מנה וזה מאתים וכף ק׳ למה חולקין את ה שאר בשרה ובתום׳ ב״ב פ״י דדה איתא האחים וכד ובה״ז נשאו נשים וכף הכניסו להן כלים זה כוטל את שהוא מכיר הה נוטל ארז שהוא מכיר והשאר מביאין לאמצע וחולקין ואולי יש לגרוס כמו כן בחום' כתובף שלשה שהטילו לכיס וכגכב הימנו זה כוטל אח שהוא מביר ושהוא שלו) הה נוטל את שהוא מביר והשאר מביאין לאמצע וחולקין ובאגודה כתובו׳ ס״י דף קי״ח ע״ג הובאה החוס' בלשון השאר מביאין לאמצע וחולקין וכס התוס' איכה מסכמת עם הירוש׳־.