Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1908-01-01 · 1908 · page 26

קח (108) שור שנגח פרק שלישי(רביעי) בבא קטא א) תום" כתובו" פ״״י התנוא' ביניהן שזה נוטל לפי כיסו וזה נוטל לפי כיסו. שוורים ה ״ד לפי גי״ אגודה r נ כמותניז הך חור ואמרה קומי רבי יום* אמר ליה בפירוש פליגי רבי לעור אמר םתמן.חילקין בשוה. רבי זעירא אמר סתמן ודי, נוטל לפי כיסו וזה נוטל לפי כיסו. 0 מם׳ פ־׳י. היי ב׳ שור" שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו. מועדי■' נ)™ ב. ל", ב.. לאדם ואינו מועד לבהמה מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים. למין מ״א. פירוש. ■ השביה או הוקיר חולקין השבר לפי המטות במו ההפסד והוכיח ר׳ יוסי מדברי ר. וירא שאינו מחלק בין שכר להפסד שהוא חולק על דברי ר׳ לעור שסובר שחולקין השכר בשוד. ומחלק לפ״ו בין הפסד כמו בשור דמשנתינו לשבר ודברי ר, לעזר בל לא נאמרו לר׳ מני בלשון דאיתא בכתובות הדא דאת אמר בשהיתה הסלע חסידה ובר אבל לשכר ולהפסד כולהן חולק־ן בשוד. ומשום הכי הקשה על ר׳ יוסי לא מודד. רבי לעזר שאם התנו ביניהן שיטלו לפי המעות שזה נוטל לפי כיסו וכר ובאנודה שם הובאה התים' דכתו׳ פ״י ה״ד בלשון זו שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים ועשו בפרקמטיא השבר לאמצע ואם התנו ביניהם זה נוטל לפי כיסו וזה נוטל לפי כיסו ול שיש חסרון בתום׳ שלפנינו; שוורים כמותנין הן. דטעמא דר׳ לעזר היא היבול מימר ליה את פרנמטיא דידך וכר כדלעיל וזה לא שייך הבא בשור דהא הבטלים והניזק הראשון אינן יכולין לעשות סחורה בחלקן בשור ועוד דאמרינן בבתיבר על הבבא דוכן שלשה שהטילו לכים אמר ר׳ אלטזר הדא דאת אמר בשהיתה הסלע ובר יתירה וכו׳ ושור דמתניתין לסלע יתירה דמי וע־ בר״ן לבתובר שם (ומ״מ דמיון השותפ-ן בשור דמתניתין למותנין ק׳יק) ואם כ; יש לומר דלא פליגי ר־ זירא ור־ לעור דר־ לעזר מיירי בשותפין דעלמא ור׳ זירא מיידי בשור דמודה ביה ר־ לעור דחולקין השכר לפי המעות והשתא אין צורך אליבא דר־ לעזר לחלק בין הפסד לשכר דבשור נם השבר חולקין לפי המעות ובסחורה גם ההפסד הולקין בשוד. (וט׳ בשיירי קרבן לבתובר שם ד״ה שוורים); חור. ר־ מני ואמרה מה שהקשה קומי ר־ יורן לפני ר־ יוסי והשיב לו בפירוש פליני מה שאמרתי שר־ זירא חולק על ר׳ לעזר אינה מבח דיוקא במו שחשבת אלא בפירוש איתמר דר׳ לעזר אמר סתמן כשלא התנו השוהפין חולקין בשוד. ור׳ זירא אמר סתמן זה נוטל לפי כיסו וכו׳ ומה שאמר ר־ שמואל בשם ר׳ זעירא וכן לשבר לא קאי אשור אלא אשותפין דעלמא; ב׳ התנא בא כני להשלים דיני שור תם ולהשמיענו שפעמים הוא תם ומועד באחת דהיינו תם לדבר אהד ומועד לדבר אחר' ונ׳־ק שהי׳ יבול לסדר משנתנו לעיל אחר פ״ב ה״ו; שור שהוא מועד למינו ובו׳ כלומ־ שור שהדק שוורים ונעשה מועד עליהם ואינו מועד לשאינו מינו שלא הזיק שאר בעלי חיים בין שהיה עמהן ולא הזיקן ובין שלא היה עמהן כלל ליעשות עליהן מועד מחמת עצמן אם לא שנאמר שנעשה מועד גם עליהן מחמת שנעשה מועד למינו ואחר כך הזיק אחד מהן ואפילו נטשה מועד לאדם שיש סברא לומר שאם לאדם הוא מועד כל שכן שיד,י׳ מועד לבהמה וכמו שסובר סומכום בברייתא ב״ב ל־־ז ע״א ואינו מועד לבהמה מחמת עצמה ושוב הזיקה ואפילו הזיק שוב את מינו שנעשה מועד עליו אבל הוא לא נעשה מועד אלא על הקטנים שלא נתנדלו דהיינו ענלים (רש״י) ועכשיו הזיק שור גדול למין שהוא מועד' לו מחמת עצמו בלבד משלם נזק שלם ולמין שאינו מועד לו מחמת עצמו משלם חצי נזק. .אמרו לפני וכו׳ הרי הוא מועד בשבתות וכו־ בלומ׳ בשהשור מזיק בשבתו׳ והוא