Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1908-01-01 · 1908 · page 24

קי(110) שור שנגח פרק שלישי(רכיעס בבא קסא א) לעיל פ״בה״ווע׳ אמר בשרדף שלש רדיפות והן משערין שיש ברדיפתו נניחהא) שאם ב) °^ת'ל^״פ"'יצא ביום" הראשון ונגח שוורים בשיני ונגח כלבים. בשלישי ונגח חזירים על ידי שלשה מעין לשלש׳ ימים מהו שיעשה שור מועד. יצא ביום הראשון ונגה בשיני לא יצא. בשלישי יצא ונגח ובו׳. ייבא a ע* ב׳ נדה ס״ח. כפלוגתא דרב אדא בר אחווא ודרב הונא דאיתפלגוף נידה שבדקה עצמה ביום ראשון בדק׳ ומצתה טמא. בשני לא בדקה. בשלישי בדקה ומצתה טמא רב אדא בר אחווא בשם רב נידה וודאי. רב הונא בשם רב אמר נדד. ספק. אמר רב הונא תמן הוינא ברישא ובסיפא ובאמצעיתא. אישתאלת לרב ואמר ספק. אישתאלת לרב ואמר וודאי. חור ואמר ספק. ורב אדא בר אחווה לא הוד. תמן אלא פירוש. והן משמרין. אולי צ״ל והיו משמרין} שיש ברדיפתו. חסר כנ׳ ויש להשלימו בבה׳יג שיש ברדיפתו כדי להרוג (ותיב, נגיחה שייבה למטה) ולפיכך פטור ממיתה לפי שלא הרג ונטשה מוטד לפי שרדף רדיפה בזו וט׳ לשון התום׳ פ״ב ה״ב רדף שלש רדיפות.... אפי׳ ביום אחד הרי זה מועד דברי ר׳ מאיר; גניחה שאם וכר. הסוגיא נשתבשה באן מאד ויש לגרום בג׳ לפי הסוגיא דלטיל פ״ב היו ששם עיקרמקומה(וט״ש) בבה־־נ תמן תנינן אי זהו תם ואי זהו מוטד... מה טטמא דר׳ יודן... מה מקיים ר׳ מאיר ...פתר לה בהפלג נגיהוח שאם יצא ביום ראשון ונגח בשני ולא נגח... אין (אינו בני) נעשה שור מוטד טד שינה שלשה ימים זה אחר זה*) יצא ביום הראשון וננח שוורים בשיני ונגח... על ידי שלשה מינין לשלש׳ ימים מהו שיעשה שור מועד יצא... בשלישי יצא וננח ייבא... ביום ראשון ומצתה ... ותמן הוינא... וחמן הוינא באמצעיתא... וברבי יודה בהוועדה (בהוטדה כס דתני(תני כל)... הוינן סברין מימר הלכה... בהווטדה נבהועדה] ונגרמה הסוניא כאן בשביל הבטיא דיצא ביום הראשון ונגח שוורין ובו׳ על ידי שלשה מינין לשלש׳ ימים מהו שיטשה שור מועד ששייבה באן אבל יש לדקדק דבשנגרסה סוגיא במקומות שונות נמצא בסוגיא ההיא שנמדדה מעיקרא במקו־ אחד מאמר ממקו׳ אחר שבעבורו נגרם נם שם ובסוגי׳ שלפנינו לא הובא מאמר ממשנתינו ואולי יש לומר שחסר המאמר ויש לנרד בסוניא דלעיל (ולפיה גם כאן) חמן תנינן שור שהוא מועד למינו ובו׳ יצא ביום הראשון וננח שוורים בשני ונגח כלבים וכוי וט־ בב׳ ל־ז ע*א ולעיל בה״א תמן תנינן וכן ובו׳ תמן תנינן האחרון וכוי; מאי טטמא דרבי יודה. שאומר בשבתו' משלם נזק שלם ובו׳ דאיך יש לחלק לענין נגיחה בין שבת לשאר ימים ונקט ר׳ יהודה ולא השואלין לפי שהי׳ רבן והחס־ וחילק בפירוש; מכיון דו חמי לון ובו׳. ברשב׳־א איתא מיכון דו לן חמי לובשין מנין נקיים עוד הוא משני דטתיה ובמניד משנה לה׳ נ*מ פ״ו ה׳־ט שהוער עליו בגליו׳ הש׳־ם הובא דכיון דחמי לון לובשין מנין ס וס שח יהודה חולק עלה וסובר שאפילו נגה ג׳ פעמים בארבעה ימים ויותר נעשה מועד ולפיכך אומר שכשנגה ס פעמים בס שבתות נעשה מועד לשבתות אף שיצא כס בייתים בימות ההול ולא נגח והא דאיחא בתום' פ״ב ה״ב ח יהודה אומ׳ מועד שהעידו בו שלשה ימים זה אחר זה ותם שהחזיר בו שלשה ימים זה אחר זה וכף ס שהתיבות זה אחר זה בתר מועד שהעידו וכו' באו ע״י אשגרת לשון ויש למחקן וכן לעיל מינה בבבא דרדף שלש רדיפות זו אחר זו אפילו ביום אחד הרי זה מועד דברי ח מאיר נ״ק למחוק התיבות זו אחר זו ובב״י מכילתא נזיקין פ״י לא הוזכרה לשון זה אחר זה אלא גבי חזרה ע״ לעיל בהערה צד נ״ז. -