Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1908-01-01 · 1908 · page 22

קיב (112) שרר שנגח פרק שלישי(רביעי) בבא ק&א ד1לכר, ר שור של ישראל שנגח לשור של נכרי בו־. רב אמר א) "*קיק ג׳ י׳ ראהאי ויתד נוים. התיר" ממונה של גוים. חוקיה אמר הופיע" מהר ב1,״1ל״ח• פאק. והופיע" פנים בננה אומות העולם. רבי יוסי בן חנינה אמר הורידך מנכסיהן. דבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר כדיניהן." אמר רבי לא על עקבבכ״ישלה־חהדא איתאמרת אלא בהדא התני" רבי חייה שור של גוי שנגח שור י“^^^זפ'של נוי אחר חבירו אף על פי שקיבלו" עליו לדון כדיני ישר׳ בין תם הימיים צי פיא-מץ מועד משלם נזק שלם על הדא אתאמרת רבי אבהו בשם רבי ג! מרים ל״ג ב4 י י ד.) a שם דמה "ג לשמות כ״א ל״ה___ ־_ ה) סף ויק "ר ותכחו׳ פירוש. ו) (ע, ספרי דברי4 פ" מ״ז ומה44: משפט4 כ״ג ו0 0 תום׳ פ-ד ה-ב!תלמוד) הלכה נ׳. צי׳ל בג־ הל׳ ד־: רב אמר ראה ובו׳ בא לבאר משפטים טעמא דמתניתין ומפרש מאחר שדרשו קראי דחבקו׳ ג׳ ו׳ ובו׳ על שלא רצו ד,גויס לקבל התור־ כדאיתא במביל׳ מסב׳ בחדש פ־־ה דרא׳ ויחד גו׳ היינו שהתיר אז ממונם אבל לא לגוזלם בחנם אלא בכגון אופן דמשנתנו שישר׳ פטור כשהזיק שורו את שלהן והן הייבין לשלם כשהזיק שור תם שלהן נזק שלם ולפי הב׳ ל״ח ע״א לא נקנסו אלא לפי שראה שלא קיימו שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח וע׳ ויק׳ ר־ פ׳ י״ג ותנחומא (שהוציא ר*ש בובער) שמיד אות י׳ ז ממונה. צ״ל ממונם ז חזקי׳ אמר הופיע ובו׳ ההוא קרא :מי נדרש על אשר ננלה ה׳ על האומות ליתן להם התור׳ ולא קיבלוה במו דאיחא בספרי דברים פ׳ שמ׳־נ בב׳ ע׳־ז ב׳ ע*ב בפסיק׳ דר״כ דף קצ״ט ע״ב ובתנחומא ברבה (שהוציא ר״ש בובער אות נ־) ובתרנו־ יונתן שם ל״ג ב׳ שהעירו עליו כבר התום׳ בב״ק שם ד״ה מפארן ומה־־נ ליתרו כ׳ ב׳ ולכן דרשוהו נמי כמו קראי דחבקוק בננד האומות ואמר חזק׳ שאז הופיע פנים כלוט׳ זועפות כנגדן שלא לחום על ממונם בנוונא דמשנתנו וע־ על לשון הופיע פנים שמו׳ ר־ פי־א (א־ ט״ו) וכן במה׳יג משפטים איתא הופיע פנים בננד כל באי העולם ובב׳ איתא הופיע ממונם לישראל ז והופיע נ׳ שצ״ל הופיע 5 ר׳ יופי וכו׳ הורידן מנכסיהן. ק׳ להבין אופן המדרש ובויק־׳ר פ• י־־נ איתא רב אמר דמן... התיר וממונן התיר דמן התיר לא תחיה .... (דברים כ׳ ט׳־ז ומיידי בז׳ עממין) ממונן התיר שר ואכלת .... אויביך (שם ב׳ י״דס ובתנחומא שהו• ר־יש בוב׳ שמיני אות י׳ איתא ר׳ שמעון... התיר דמם ונכסיהון וע׳ בהערה ם־׳ד שם וני לפ׳יז שנשתבשה כאן וצ׳־ל תחת הורידן מנכסיהן התיר דמן ונכסיהן ואולי מקומו אחר התיר ממונה של גוים ומוסב לפיו מעיקרא על שבע עממין ואויבים בשעת מלחמה וכדעת ר־ שד־׳ל שם ז רבי אבהו וכו׳ כדיניהן. כלומד משום הבי שור תם של נכרי שננה שור של ישרא׳ משלם נזק שלם לפי שדנין אותו לפי דיניהן של נכרים ובדיניהן גם תם משלם נזק שלם (וע׳ ספרי דברים פ׳ ט־־ז ומה״ג משפטי׳ כ׳־נ ו׳) ז אמר רבי. חסר שם האומר וצ״ל ר׳ אילא במד שהובא במנד׳ עוז ה׳ נ׳־מ פ׳יח ה״ד. או ר׳ לא ונשמט קידם התיבה לא: לא על הדא ובד. לא נאמרה הא דר׳ אבהו וכו׳ על משנתנו אלא על הברייתא דתני ר׳ חייה ואולי צ׳־ל אלא על הדא ובמג׳ עו׳ שם איתא בהדא: שקיבל עליו. נ׳ לגרום שקיבלו עליהם ובדאיתא בתום׳ פ״ד ה׳־ב: על הדא אתאמרת וכו׳ כדיניהן. ק׳ שהא קיבלו עליהן לדון בדיני ישר׳ ובתום׳ שם איחא שאין תם מועד!ומועד] בנזקי הגוי ויש לפרשו שאף לפי דיני ישראל אין חילוק בין הם למועד אלא בנזקי ישר׳ ולא בנזקי הגוי לפי שדיני ישראל נמשכו בנזקי הגוי אחר דיניהן והיינו דאמר ר׳ אכהו ובו׳ בדיניהן ומ׳־מ נ׳ שאף לר׳ אילא שאמר שדברי ר׳ אבהו וכו׳ נאמרו על מתניחא דר׳ חייה טעמא ד משנתנו אליבא דד׳ יוחנן נמי משום הכי הוא שהנכרי משלם על שורו שתזיק בדיניהן נזק שלם בין תם בין מועד בין שהזיק שורו של נכרי בין