Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1908-01-01 · 1908 · page 21

י!ינ (113) , שור שנגח פרק שלישי(רביעי) כבא קמא יוחנן כדיניהן. נמשח» ששילח המלכות שני איסרטיוטות ללטודא> ע׳ ספיי דביי־ תורה מרבן גמליאל ולמדו ממנו מקרא משנה תלמוד הלכותב?בי״ם“לי״נ?0 ואגדות. וכסיף אמרו לו כל תורתכם נאה ומשובחת חוץ משני ל־ח. דברים הללו שאתם אומרי׳ בת" ישר׳ לא תיילד לנכרית. אבלסע״ז פ״ב ט* **)אוע׳ תוס׳שם פ״ג ה״ג ב׳ שם ב״ו. פירוש. שהזיק שורו של ישר' וכדמשמע מתום׳:*) מעשה. אולי יש לנדר תני מעשה: ששילח המלכות. צ״ל ששלחה מלכות ונירם׳ הרשבדא מעשה ושלחה מלכות ובילקו׳ רפו׳ שאלו׳ קונט׳ אחרו׳ ר• קפ״א איתא וכבר שלחה־מלכר וכני לפי לשון הבב׳ ל״ח ע״א: איסרטיוטות. נ׳ שציל איסטרטיוטות וכן היא ביפה מראה ובילקו׳ איתא איסטרדיוטו׳ (וקטיע שם וברשב״א אסטרטגיטות) ופי׳ אנשי חיל: ללמוד תורה. בספרי ברכה פ' שמ״ד איחא וכבר שלחה מלכות שני סרדיטאות ואמר׳ להם לכו ועשו עצמיכם גרים וראו תורתן של ישראל מה טיבה ובילקו׳ ברב ה רפו׳ שאלו׳ איחא וכבר .... סרדיוטות ... גרים ובהעתק׳ כ״י ״האלכערשטאם״ וכבר... סרדטיאות .... עשו עצמכם יהודים ובתוספות שם ד״ה קראו ד,ני׳ גרים: מרבן גמליאל. בספרי איתא הלכו להם אצל רבן גמליאל לאושה ובן בילקו׳ שם אצל ר׳־ג לאושא ובהעתק׳ כ״י ה׳ הלכו אצל רבן שמעון בן גמליאל לאועא והגי׳ דק נכונה אם לאושא הלכו כי רבן גמליאל כג׳ לא ישב באושא ע׳ ערך מלין צד רל״ד (ובדור דור ודורשיו ח״ב צד קמ״ד)*♦): תלמוד. ביאור המשנה להבין דקדוקיה וטעמיה (וברשב״א ליתא מלת תלמוד אבל נ׳ מהמשך דבריו שחסרה שם): הלכות. הן אצל משנה המקובלת כדק הברייתות וכן השתמשו לפעמים במקום הלכות בלשון תוספת/ כאשר כינו הברייתות"") והלימודים והלשונות הנזכר׳ שייכים לזמן מאוחר ולא לזמנו של רבן גמליאל דיבנה: ובסוף. לאחר שלמדו! והתודעו: 'חוק משני .וכר. ק׳ שהרי *) ובתום׳ כס צ"ל שור של גוי שהזיק שור של גוי אחר חבירו אף על סי שקיבלו עליהם לדון בדיני ישראל נבין תם בין מועך] משלם נזק שלם וכו׳ וע׳ במכילתא ריש משפטים ולענין שור כותים שוודאי. מהלקין בין תם למועד ס בס ל״ח ע״ב והברייתא שם מסכמת עם מסס כותיבדפ״ב ועם המכיל׳ פ' י״ב ויש לגרר׳ כנ, לפ״ז בתום׳ שם ה״ג שור של ישר׳ שנגח לשור של כותי [פטור]. **) ובמה "ג לדברים לי׳ג ס (ששילח הנה מבית אוצר ספרי המלכות בבערלי ן והעתיק לי ממנו בטובו ד״ר א' לעווענשטאמם המאמר הזה) איתא ד״א אף חבב.דתנינן חמן (ואינה לשון הברייתא) שור של ישראל שנגח שורו של נס סטור ושל נכרי שנגח שורו של ישראל חייב בת ישראל לא תילד את הנכרית אכל נכרית מילדת נת ישראל בת ישראל לא תניק בנה של נכרית אבל נכרית מניקה בנה של ישראלית ברשותה גזילו של ישראל אסור ואבידתו של גוי מותרת אמרו מעשה ששילחה מלכות שני אסטרוגולין [אסטרולוגיך] אמרו להן לכו ולמדו הורתן של יהודים ובואו והודיעונו מה כחוב בה הלכו להן אצל רבן גמליאל לאושא ולמדו ממנו מדרש הלכות ואגדות הגיע זמנן ליפטר אמ׳ לו רבינו כל תורתכם נאה ומשובחת היא חוץ מדבר הזה שאתם אובד שור של יש׳ שנגח שור של נכרי פטור ושל נכרי שנגח שורו של ישראל חייב בת ’ישראל לא תילד את הנכרית אבל נכרית מילדה את בת ישראל בת ישראל לא תניק בנה של נכרית אבל נכריה מביקה בנה של ישראלית ברשותה גזילי של ישראל אסור ואבידהו [של נכרי] מותרת הדבר הזה אין אנו מודיעין למלכות באתה השעה עמד רבן גמליאל ונתפלל עליהן ובקשו דבר ממה שהיה בידם ולא מצאו. ״*״) ע׳ ב״ר פ׳ ט״ ז שם הבדלח.... מקרא ונ?שנה ותלמוד ותוספת ואגדה ובוי״ר פ׳ י״ג איתא שם הבדולח .... מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות וביק״ר פ׳ ל׳ שובע .... מקרא משכה תלמוד תוספתא ואגדות שיה״ ש ח א׳ ד׳ משכני.... אם למקרא למקרא אם למשנה למשנה אם לתלמוד לתלמוד אם לתוספתא לתוספתא אם לאגדתא לאגדתא שם א' י״ד אשכול איש שהכל בו מקרא