Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1908-01-01 · 1908 · page 20

ר.יד (114) שור שנגח פרק שלישי(רביעי) בבא קמא א) שם ושמות ר4 נכרית ביילדת לבת ישראל. בתא> ישראל לא תניק בנה של גברית. חפ"*סי°^ פ>יאבל גברית« מניקה לבת ישראל ברשותה. גדלו של ישר׳ אשור בה־ה ä ‘יבמי-ושל גברי מותר. באותה שעה גזר רבן גמליאל על נדלות« נכרי קי״ד. רע4 הרס4 שבת סוף פ״ט. a תום>פ״ד ה ט״ן- תו״ב בהר פ״ט ב4 קי״ג וע4ב״מ פ״ב ה״ה פירוש. הוזכרו יותר משנים ואולי יש מקו־ להגי, המספר ולגרר חוץ מארבעה ויותר נ׳ לגרר לקט־ בתר ברשותה בבה״ג ואית דמרין או ואית תניי תנין בת ישר• ובר נקט לשון המשנה דע״ז פ״ב מ״א (וע, בדים שם) דאתייא כרבנן אבל לר׳ מאיר נכרית אינה מיילדת בת ישר־ כדאיתא בתום־ שם פ״נ ה״ג ובברייוד בב׳ שם כ״ו ע״א ולפי הבריי׳ נכרית נם בן אינה מניקה בנה של בת ישר׳ אליבא דר׳ מאיר אבל מלשון התום׳ שלפנינו משמע דמודה ר, מאיר לענין הנקה שמניקה ברשותה של בת ישר, ומלת ברשותה במשנה אולי שייבה נמי לבבא דמילדת ואולי יש לומר בדעת התי״ט בע״ז ד״ה ברשותה דלא הוצרך לשנותה במילדת משום דמסתמא מיילדת את בת ישראל ברשותה*) ובמס׳ כותים פ״א איתא בת ישראל אינה מילדת את הכותית (וצ״ל את הנכרית באשר העיר בבר דדג בשבע מסבת׳ ובר שהוציא ר־ רפ, קיר,) ולא מניקה את בנה אבל הכותית נהנכרית! מילדת את בת ישראל ומניקה את בנה ברשותה: לנכרית. ברשב״א ובילקר את הנכרית וכן בירוש׳ ע״ז ובמד״מ ובדפר נאפו,: מיילדת לבת. ברשב״א ובילקר את בת וכן במד״מ וע־ ד״ם: בנה, בילקר את בנה (וברשב״א חסרה הבבא): מניקה לבת. בילקו׳ את בת וצ״ל כר בנה של בת כדאיתא בע״ז וע, בד״ם וכן במד״מ וברי״ף: ושל נכרי. ברשב״א איתא ושל גוי ובילקר ונזלו של נוי: באותה שעה וכר הוא כמאמר מוסנר ואולי מקומו בסוף בתר כולן: על נזילות נכרי. ברשב״א איחא על גזלו של נוי שיהא וב־־נ ובילקר על גזלו של נוי שהוא: מפני חילול וכר. בתום, פ״י ה, ט״ו איתא הנוזל את הנוי חייב להחזיר לנוי המור גזל הנוי מגזל ישר, מפני חילול השם אבל ומשנה תלמוד תוספתות ואגדות וע׳ במאמר צווייטער בעריכט איבער דיא האכשולע וכו׳ צך ך' ובאגדת התנאים הוצאה שניה למו״ר ב44ז באכער צד תע״ה ובו4 ועל הסיפור שלפנינו שם צד ע״ה והנה בספרי האזינו פ׳ שי44ז איתא ד״א ירכיבהו... זו הורה ... ויאכל... זו מקרא ויניקהו... זו משנה ושמן .... זה תלמוד חמאת . ... אלו קלים והמורים וגזירות שוות ותשובות נובהעתק׳ כ״י ד.4 דינים ותשובות) עם הלב... אלו הלכות שהן גופה של תורה ודם ... אלו הגדות שמושכות לב אדם כיין ובמה״ג לדברים ל״ב י״ג (שהעתיק לי ד44ר לעווענשטאמם) איתא ד״א ירכיבהו.... זו הורה ויאכל... זה מקרא ויכיקהו... זו משנה ושמן... זה תלמוד חמאה בק׳ וח4 צאן אלו הדינין והעיור4 [והעבודוה] והטמאות והטהרות והעריות עם הלב... אלו ההלכות שהן גופה של חורה ודם עינב תש4 חמ4 אלו האגדות שהן משכרות את האדם כיין ובחגיגה פ״א מ44ח (ובכה״ג בתוס4 שם פ״א ה4* ט ובסוף עירובין) איתא הדינין והעבודות הטהרות והטומאות ועריות יש להן על מה שיסמכו הן הן גופי תורה ונ4 להגיה לפי זה במה״ג עם הלב .... אלו ההלכות שהן גופה של תורה הדינין והעבודות והטמאות והטהרות והעריות והדרש על חמאת בק׳ וכו4 יש להשלימו כנ״ק לפי הספרי אלו קלים והמורים וכו4. *) ומלשון התוס4 אבל נכרית מניקה את בנה של בח ישר4 ברשותה . .. וחכמ4 אומ4 נכרית מיילדת אה בת ישר4 בזמן שאחרים עומדין על גבה בינו [בינה] לבינה אסור וכו4 משמע שבמיילדת לא סגי שהיא ברשותה וחולקת על המשנה כי ק4 לומר שיש חסרון במשנה ובמס4 כותים וצ״ל במשנ4 אבל נכרית מיילדת את בת ישר׳ כשאחרים ע ו מ ד י ן על ג ב ה ... אבל נכרית מ נ י ק ה בנה של בת ישר4 ברשותה ובכה״ג במס4 כותים. והנה בתוס4 נדה פ״ב ה״ה שהעיר עלה ב׳ מרה״פ בירוש׳ ע״ז שם וע״ש איתא יונק תינוק מהנכרי נמהנכריח] וכו׳ ובתוס׳ שבת סוף פ״ט (שהוציא מו״ר מ״ש צוק4) איתא אין יונקין לא מן הנכרית וכו4 וכן הובאה נמי ברשב״א ליבמות קי״ד ע״א ובר״ן לע״ז שם וס ששני המקומ׳ סותרין זה את זה•