Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1908-01-01 · 1908 · page 19

הטו(115) , שור שנגח פרק שלישי(רביעי) בבא קטא שיהא אפו׳ מפני חילול השם. שור של ישר׳ שנגח לשור של נכרי פטור בו,. בדבר הזה אין אנו מודיעין למלכות. אפילו בן לא מטון לסולמיה דצור עד דשבחון כולן. ה׳ שור של פיקח שנגח לשור חרש שוטה וקטף' חייב. שורי« מכיל- מיקי פ׳ חרש» שוטה וקטן» שננח לשור של פיקח פטורי שור חרשח לשמות שוטה וקטן שנגחו מעמידין להן אפיטרופום ונ!|עידין F0 בפני פ״ד ד׳׳דוב׳^• u מכילח׳ שם ומה״ג לכ״א ל״ה ד) מה״ג לכ״א ל-ר רע* תרס, ובי שם פירוש. בתדב בהר פ״ט ה״ב אית׳ ר־׳ש אומר:מנין שגזל העכו״ם גזל ת״ל וכו׳ אם בן החמירה התורה על גזילו של עבדם ק*ו על גזילו של ישראל וע׳ בב׳ קי״ג ולפי דברי המכילתא מם־ דנזיקי׳ פ״ד ד־־ה וכי רעהו להוציא את אחרים אימי בן עקיבא אומר קודם מתן תורה היינו מוזהרים על שפיכות דמים לאחר מתן תורה תחת שהוחמרו הוקלו באמת אמרו פטור מדיני בשר ודם ודינן!ודינו! מסור לשמים ע"כ איאיפשר לומר שגדלו של גוי מותר ונ״ק שמעיקרא לא נאמר אלא על זמני סכסוכי מלחמה שנקהלו היהודים לנדודים ושלחו ידם בבזת שונאיהם הנכרים והורו היתר לעצמם באמרם שגדלו של גוי מותר: שור וכר פטור כר ברשב״א איתא שור ישראל שנגח שור של נכרי פטור ושל נוי שנגח שורו של ישראל בין חם בין מועד משלם נזק שלם (ובילקר חסר המאמר): בדבר. כן איתא נם כן ברשב״א ואפ׳־ה נ׳ שצ׳־ל ודבר כמו שהיא בב׳: אפילו כן. שאמרו תורתכם נאה:וכר אין אנו מודיעין למלכות: לא מטון לסולמיה דצור. ברשב״א אית׳ לסולמא דצור וכן בילקר לא מטו לסולמא דצור ובע״ז פ״א ה״ט איתא סולמה של צור וכן בתום׳ פסחי׳ פ״א ה׳ כ׳־ט במעשה שהלך רבן גמליאל מעכו לכויב ונקרא כן(״״Tupt הר נכוה בצפון עכו (וכזיב ודרום צור) כמו שהוזכר במלחט׳ היהודים ליוסף כן מתתי' ב־ י' כ׳ והוזכר בג׳ גם כן בספר המקביים א׳ י״א נ״ט (והעיר עליהן ב׳ ערוך השלם בע׳ אפרסמון וע׳ בם׳ תבואות הארץ דף ק׳יד ע׳׳ב והעיר גם כן עליו כ׳ ערר השל׳ בע׳ סולם ובם׳ La Geographie du Talmud צד ל־׳ט לחב׳ ר״א נייבויער) ונ׳ מם׳ המקביי׳ שם שנחשב לנבול צפוני מערבי של א״י ולכן נאמר כאן שעדיין לא הניעו לסולמא דצור דהיינו לסוף גבול.א״י (וע׳ בכפתור ופרח פ׳ י״א דפר ברלין דף מ־׳א ע־׳ב): עד דשכחון כולן. ברשב״א ובילקוט איתא כולה: ה, שור של פיקח וכו׳. התנא הי׳ יכול לשנות בקיצור שור חרש שוטה וקטן שננח פטור (וע׳ לקט׳ פ׳־ח מ״ד) אבל מפני ששנה בה״ג שור של ישר' שנגח וכו׳ ושל הקדש וכו׳ ששניהן פטורין ושנה בה״ד שור של ישר׳ וכו׳ פטור ושל נכרי וכו׳ כין תם בין מועד משלם נזק שלם שנה גם כן בלשון כזאת כאן ששור של פיקח שנגח לשור חרש וכו׳ חייב כלומר כדינו תם חצי נזק ומועד נזק שלם ושור חרש וכו׳ שנגח לשור לשל פיקח והוא הדין בג׳ לשור חרש וכו׳ פטור ונקט שור.של פיקח וכו׳ חייב בניגוד לחרש לבדו אבל צריך שי׳ גם כן שפוי וגדול: שור(חרש). נ׳־ק שצ״ל ושל כמו בה־׳ג וד׳ והגי׳ שור באה ע־־י אשגרח לשון דלקמן וע׳ לקט' בהעד׳ לה״י: חרש. שאינו שומע .ואינו מדבר (תוי״ט בשם נ״י) וע׳ בתרומו׳ פיא מ־׳ב: שור חרש וכו־ מעמידין להן אפיטרופום. התנא כנ׳ הי׳ יכול לקצר ולשנות שור חרש וכו׳ פטור ומעמידין להן אפיטרו־ ונ״ק שכפל ושנה שור חרש וכו־ מעמידין וכו׳ לפי שכבר היתד, המשנה שנויה כן בפני עצמה בלא חיבור עם ההלכה הקודמת ושנאה כאן בלשונה העיקרית: שנגחו. אפילו פעם אחת וכן פי׳ הראב־־ד בשמ״ק לד׳ ל׳־ט ע״א ד׳־ה ואם: מעמידין להן אפיטרופום. לשמור שורן שלא יגח עוד ואם נגח שוב משלם חצי נזק וע׳בב׳ ל״ט: ומעידין בהן. בשוורין