Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1908-01-01 · 1908 · page 18

קטז (116) שור שנגח פרק שליעי(רביעי) בבא ק«א א) ע* תוס׳ וס שם אפיטרופום. נתפקח" החרש. נשתפה השוטה הגדיל הקטן חור a מה-ג לפימי׳לתמותו דברי ר׳ מאיר. רבי יוסי אומר הרי הוא בחזקתו. שור" "שמו,כ.אבי1ז'ד.איםטדין אינו חייב מיתה שנ׳ כי» יגח ולא שיניחוהו אחרים. ד) ע" לקט׳ פ״ה הלכך, ה׳ שור של פיקח כוי* ביני מתנית׳ שור" של חרש ה״ט שור של שוטה. שור של קטן. והא תנינו. שור חרש שוטה וקטן שננחו מעמידין להן אפיטרופום ומעידין להן בפני אפיטרופי׳ עד פירוש. לעשותן מועדין: חזר לתמותו. דרשות משכה (ב־ שם) ויכולין הבעלין לומר אילו המית בפנינו והתרו אותנו היינו נותגין לבינו עליו ונזהרין לשמרו(וע׳ ב־ כ״ד ע״א איבטיא להו שלשה ימים דקחני לייעודי תורא או ליימודי גברא ובתוי״ט שם בשם נ״י>: ר׳ יוסי אומר הרי הוא בחזקתו. ומ״מ צריך שידעו הבעלים כנ׳ שבבר נעשה מועד: שור ובו׳ אינו חייב מיתה. השתא התחיל התנא לשנות דיני מיתת השוד וכופר בעליו בשננח את האדם ומת ובג׳ הי׳ צריך להתחיל כאן משנה אחרת אבל בספרים מהובר מאמר זה עם מאמרים הקודמים למשנה אחת ומ׳־מ ק׳ למה לא התחיל התנא דינים הללו בדדו שנשנו בה עיקרי דיני מיתת השור וכופר.וק׳ לומר שהטעם הוא לפי שהמאמר שלפנינו נלמד מקרא דבי יגח שבו התחילה התו׳ משפטים האלו וע' ברמב־־ם ה, נ״מ פ׳־ו ה״ה שכתב שוורים שמשחקין בהן וכו׳ אינם מועדים זה לזה ואפילו המיתו את האדם אינן חייבין מיתה ובר: האיסטדין. (ע1010>ד0) הוא מקום ארוך המיוחד לשחוק לקהל עם נכרים ובו שוורים וחיות המלומדין לכך נלחמו זה מם זה ועם בני אדם: כ־ יגח. מעצמו ולענין הנירסאו׳ ט׳ בדים ובמד׳־מ איתא פקיח לשוד איתא גם כן במד״מ ובדפו׳ נאפו׳ ובכ״י דד״ק ובאגודה לשור חרש איתא נמי במד׳־מ שור חרש כן איחא גם כן בדפו׳ נאפו׳ אבל ברי״ף ובאגודה שור של חרש ובמד־־מ איתא ושור חרש לשור של פיקה איתא נמי בדפו׳ נאפו׳ ובמד׳־מ לשור של פקיח ובאגודה לשל פקח והגי׳ שור חרש וכו׳ שנגחו איתא ג׳־ב במד׳ימ ובדפר נאפו׳ והני׳ שנגחו איתא נם בן בכ״י רד״ק ותחת להן איתא במד־מ עליהן והגי' בהן איתא ג־׳ב במד׳־מ נשתפ׳ וכו־ הגדיל אית׳ נמי בדפו׳ נאפו׳ ובמד״מ ניתפקח ובו׳ נשתפא וכו׳ הגדיל ובכ״י רד״ק שפא ותח׳ הרי הוא בחזקתו איתא במד׳־מ הרי הוא בחזקתו ובדפו־ נאפו׳ הדין הוא בחזקתו ותחת האיסטדין אית׳ במד־׳מ האצטדין ותיב׳ אחרים ליתא בשאר מקומות: |תלמוד| כיני מתנית׳ שור של חרש וכו׳. לפי שלשון שור חרש נוכל לפרש שור שהוא חרש וכדלקמן פ׳־ה ה׳־ט נפל לתוכו שור חרש וכו׳ ואיתמר עלה אמר רבי לעזר ביני )כיני] מתנית׳ שור והוא חרש וכו־ אמרו הכא כיני מתנית׳ שור של חרש ואולי לא רצו באן להניד. אלא לפרש המשנה וע׳ במבוא הידוש־ למו׳־ר דף ל־ ריש ע״ב והביאו ראיה לפירוש זה מדתנינן עלה שור חרש וכו־ שנגחו מעמידין להן אפיטרופום וכו׳ אלמא דבשור של חרש וכו׳ מיירי (כן פירש בע־ גליו׳ הש״ם) ותיבת והא בג׳ משובשת ואולי צ׳יל דהא תנינן או דתנינן וע׳ בדמאי פ־׳ד דדו ואף שהדברים נראין פשוטין נמצא לפעמי׳ בירוש׳ שמפרש בדרג מ׳ ערלה פ״ב ה־׳ב מגילה פ׳־א ה׳־ב כל ה ן דתנינן וכו׳ אמר רבי יוסד. מתניתא אמרה כן וכו׳ וריש קידושין נדר פ*א ה־־ב יבמר פ־ י״א ה־־א (סוטה פ״ט ה״ח וע׳ למיל פ״א ריש ה׳־א): עד כדון בשהוטדו לפני הבעלים ומסדום לאפיטרופין וכו׳. נתחלף הגי׳ ויש להגי׳כמושהני׳ בבר ב׳ פ־־מ עד כדון בשהוטדו לפני אפיטרופין ומסרום לבעלים הועדו לפני הבעלים ומסרום לאפיטרופין מהו וקאי טל דברי ר׳ מאיר שאמר במתנ״תין כשהעידו בפני האפיטרופום ונתפקח החרש ובו׳ שחזר לחמותו ואמר תלמודא