Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1908-01-01 · 1908 · page 16

י,י1ח(18 a שור שננה פרק שלישי(רביעי) בבא קמא א) גיטין פ״ה ד.יד פד שלא נסקל פטור. אמרא> רבי יוחנן בתחילה אין ממנין אפיטרופין 2אי^*י-איב<על מנת לחוב להן. אלא לזכות להן. ואם חבו חבו. רבי יוסי בן חנינה אט׳ בין בתחילה בין בסוף אין ממנין אפיטרופין על ה־תומין פלט היה גימיולא לזכות ולא לחובה. מתנית, פליגא על דרבי יוסי בן חנינה 1מ4ה“4^“טמעמידין להן אפיטרופין ומפידין להן בפני אפיטרופין. אמר ליה ב' ב״ק ל״ם. פירוש. שיובל לומ׳ אילו הייתי יודע שהוא מופר וצריך ליזהר בשמירתו לא הייתי שואלו או הייתי שומרו שמירה מעולה ומ׳־מ סגנון הלשון ק׳ וזר מאד ובלא זה כך דבסיפא דברייתא בתום־ לפי הגיר* העיקרית (ע׳ בהערה) א־תא הוטד בו בפני השואל ואחר כך מפרו לבעלים הבעלים משלמין חצי נזק והשואל פטור ואין להעמידה בני אליבא דר' יוסי דאמר הרי הוא בחזקתו והסיפא בר הובאה בירוש׳ והסרה לפניני מדנרסינן לקמ־ תני המית בפני השואל ומסרו לבעלים ובד שאין ענינז לבאן אם לא על ידי הסיפא דהועד בו בפני השואל ואחר בך מסרו לבעלים ובד כדאיתא בתום׳ הועד בו בפני השואל ואחר כך מסרו לבעלים וכד המית ברשותו ואחר בך מסרו לבעלים ובד וניק שחסר לפנינו ויש לנרד בכה״ג אחד אמר רבי אלעזר דרבי יוסי היא ובד והתני הועד בו בפני השואל ומסרו לבעלים הבעלים משלמין חצי נזק והשואל פטור ואין ברבי יוסי ישלמו את הבל והירוש׳ מעמיד לפי זה הברייתא בר־ מאיר ומחלק בין בשהועדו לפני אפוטרופ־ן ומסרום לבעלים ובין בשהועדו לפני הבעלים ומסרום לאפיטרופין ובתר הבי הביא ודרוש־ את המאמר שאלו בחזקת שהוא תם ומקשה עליו ואין בששאלו בחזקת שהוא תם לא ישלם כלום (ואולי יש למחר התיבות בששאלו בחזקת שהוא תם בפעם הראשון לגמרי כ* כל אינן לפי סגנון לשון ודרוש־ ובאו ע״י טעות בפירוש) ומתרץ דמיירי בשידע בו אף ששאלו בחזקת שהוא עדיין תם שהוא ננחן וצריך שמירה יתירה ולפיכך חייב על כל פנים חצי נזק אבל לא נזק שלם לפי שיוכל לומר שאילו היי יודע שיתחייב נזק שלם כשיזיק לא הי־ שואלו וע־ לקמי ה״ז תני המוכר שור ז המית, השוד אדם וחייב עלה סקילה: בפני השואל בלומי ברשות;השואל ואולי צ־ל ברשותו בדאיתא בתום׳(ולשון בפני השואל באה ט״י אשנרת לשו; הועד בו בפני השואל): עד שלא נגמר דינו. להסקל ואח־־ב ננמר דינו ונסקל: פטור השואל מלהחזיר דמי השוד הנסקל לבעליו לפי שדין השואל במו דין הגזלן ובמו ששנינו לקמ׳ פ״ט ה״ג גזל .... מטבע ונפסל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסה בהמה ונעבדה בה עבירה ובו׳ או שהיתה יוצאה ליסקל אומר לו הרי שלך לפניך ותניא בחום׳ פ״י היד זה הכלל בל נזילה שהיא בטינה ולא שנה אותה מבירייתה אומר לו הרי שלך לפניך <וע־ בירוש׳ שם ובב׳ צ״ח ע־־ב) כן השואל מחזיר את השוד שהמית לבעלים ואומר להס הרי שלבם לפניכם והכל מודים בה כשעדיין לא נגמר דינו והוא מחזירו לבעלים ולא נחלקו ר׳ יעקב וחכמים אלא לאחר שנגמר דינו שחכמים סוברים בג־־ק שמשננמר דינו יצא מרשות השואל (או מרשות הבעלים ובשמברוהו אינו מבור ובשהקדישוהו אינו מוקדש ע־ בבריי־ בב׳ שם) ונכנס לרשות בית דין ולא יבול עזד ׳להחזירו לבעלים ולפיכך חייב לשלם דמיו ור־ יעקב סוב׳ שעדיין הוא ברשותו ויבול להחזירו עד שיסקל:*) אפיטרופין. ליתומין וברשב־־א איתא *) והי׳ נ׳ שאץ דזילזק בין שואל לגזלן לעמן זה ומשנתנו לקט׳ פ״ט ה״ג אהיא כר׳ יעקב (ע׳ ברש״י שם1 וכן ההוס׳ פ״ט ה׳׳ד וברייתא דתני רבה בר שמואל בב■ שס אתיא כחכמיס וכדאיתא