Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1908-01-01 · 1908 · page 15

ר,יט (119) שור שנגח פרק שלישי(רביעי) בבא קמא שנייאא> היא בשור שלא יצא ויזיק. שורו של יתומין ושל אפיטרופיןא) כ׳ ®ם שיצא והדק מהו רביבי יוחנן אמר משל יתומץ שאם אתה אומר ס c שם משל אפיטרופין לא נעשה אדם מצולם אפיטרופום. רבי יוסי p חנינה אמר משל אפיטרופין. ותייא דרבי יוסי בן חנינה כאבא שאול. ודרבי יוחנן כרבנין דחנינף תמן אפיטרופום שמינהו אבי יתומקס ניטיןפ״ד. ה״ד ישבע. מינוהו בית דין לא ישבע. שביתד> דין מבחנין אותו. אבאה> ב־ ניטי; שאול אומר חילוף הדברים אפיטרופום שמינהו אבי יתומץ לא״״ע׳ מים׳ נ*ב פ-ח זד י״ג רב שם נ״ב: פירוש. אפטרופוסין ואפוטרופוס•;]: על מנת לחוב להן. כגון לשלב חובת אביהן. לזכות להן. כגון לגבות מלוה של אביהן: ואם חבו. ואם על ידי שמינו להן אפיטרופין לזכות להן באו לידי חובה בגון שהפסידו בדין ובם• העיטור אות פא אפיטרופום (דף כ*ט ע״ב) איתא ולבסוף וברשב׳־א בסוף אם חבו חבו וג׳ יותר וכן יוצא מלשר ירוש׳ ניטין פ״ה זד׳ד ואפילו ובו׳ אמ׳ לבסוף אם חבו חבו: חבו. הרי הדין קיים: רבי יוסי בן חנינה אמי. ברשב״א איתא אמ״ר יוסי בר חנינא: בין בתחילה בין בסוף אין ממנין וכר. כלומר אין ממנין להן אפיטרופין אפילו לזכות ואם מינו להם המנוי בטל ובתום׳ תרומו׳ פ׳־א ה״י <ב״ב פ״ח ה‘ ט״ו ועי בבריי' בב׳ גיטין נ״ב ע״א) איתא שהאפיטרופין שנתמנו להשגיח על נכסי יתומין וצורכיהן אין דנין לחוב ולזכות ובו׳ אלא אם בן נטלו רשות מבית דין: מתנית׳ פליגא על דרבי יוסי בן חנינה ובר, בניטין פ״ה ה״ד איתא על ר׳ יוסי ובו׳ וברשביא עליה דר־ יוסי בר• חנינא מיהו ק׳ שהרי גם על ר׳ יוחנן פלינא(וכבר הקשה בן ב' ש׳־ק בגיטין) ועוד שיש לומ׳ שלר׳ יוסי בן חנינה לא תקשה כלל שהוא סובר לקמן שאם יצא השור והזיק שמשלמין מן האפיטרופין ומשמע שלפי ודרוש׳ אין חוזרין ונפרעין מן היתומין כשיגדלו (ע׳ בב• ל״ט ע"ב) ואם בן לפי סברתו (אליבא דר׳ מאיר) אין היתומין יכולין לבוא לידי הפסד ע־׳י מינוי האפיטרופין ויתמנו להן ואולי יש מקר לגרום מתנית׳ פליגא על ר׳ יוחנן שהרי לפי סברתו שמשלמי; מן היתומין ממכין בתחילה אפיטדופין ליתומין על מנת לחוב להן ומתר•-.; שנייא היא וכר: ומעידין להן. נ׳ לגרר בהן וברשב״א ליחא: אמר ליה. נ־ק למוחקה ובגיטין ליתא ובדשב׳־א אמרי: שורו של יתומי; ושל אפיטרופין. אולי יש לגרר שורו של אפיטרופי; של יתומין (ויש לומ' שבא להוציא שאר אפיטרופין שמודה בהן ר׳ ייסי בן חנינה): מהו. בלוט׳ משל מי משלמין ובגיטין איתא כן בפירוש משל מי הן משלמין ואולי יש לגרר כמו כן הכי: מעולם. אולי צ״ל לעולם: רבי יום־ ובו׳ משל אפיטרופין.*) שלא שמרוהו בראוי(רש״י בב' ל״ט ע׳־ב) ולא חש לטעמו של ר׳ יוחנן בתלמו׳ שם אבל בתוס׳ פ״ה ד,"ו איהא הגוזל שוו* מחבירו והמית ברשותו ואחר קי מסרו לבעלים בין משנגמר דיכו ובין עד שלא כנמר דיכו חייב וכבר הגיה ב׳ מנחת ביכורים פטור במקו׳ חייב אבל מ״מ משמע ילו שבגתל הכל מודים שפטור כשמסרו לבעלים אפילו משנגמר דינו ונ״ק שבבא דהגוזל צ״ל קודם הבבא דפרה שהמיחה שם ואולי יש מקו׳ לגרד לפ״ו ר׳ יעקב אומר אף משנגמר דינו וכר׳ פטור וכן הגוזל שור וכח פטור וכולה ר׳ יעקב היא. ") ולא פורש אליבא דר׳ יוסי בן חני׳ היאך משלמין חצי נזק של תם שמשלם מגופו ויד לקמ׳ להדי ואולי יש לומ׳ שאינו משלם כלום לר׳ יוסי ב״רז ומעמדי; אפיטדפום לשמור את השור שלא היק ומעידין בפני אפיטרוס׳ לעשותו מועד לשלם אח" ב נזק שלם מעלית אפיטרופו׳ וכמו שפירש רבא בב׳ ל״ט ע״א ולא נאמר לס״ז הא דאין מעמידין אפוטרופוס לתם (של יתומין) לגבות מגופו שם מעיקרא אלא אליבא דר׳ יוסי ב״ח ואם נאמר שאין חילוק אליבא דר׳ יוסי ב״ח בין חרש ושוטה לקטן אי איסשר להעמיד דבריו לדעת סומבוס בתוס׳ פ״ג ה״ד(ובר׳ בב׳ שם ע*י וע״ש) שאמר לעולם הוא בתמותו עד שיעירוהו בפני בעלים.