Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1908-01-01 · 1908 · page 14

קב (120) שור שנגח פרק שלישי(רביעי) בבא קמא ישבע רבעי ממשכנה ליה. מינהו בית דין ישבע. אית בר נש בעי מיתן במה ומיתקרי הימן. אמר אבא בר רב הונא הדא אמרה * ב־ יע׳ כ״י־המבישאי בהמת חבירו והלכה והדקה חייב בנזקיה: ד שור שנגה את האדם ומת מועד משלם את הכופר ותם פטור מן הכופר ווה וזה חייבין מיתה. וכן בבן ובן בבת נגח עבד פירוש. בדלקמז: ותייא. בבר פירשוה שהיא קיצור מן ואתיא: ישבע. כשיגדלו היתומין ישבפ להן שאין לו בידו כלום משלהן(רש״י בגיטין נ״ב פ־׳ א) וג' שחסר באן הטעם ויש לנרד כאן שאין מבחן אותו ובגיטין איתא שאין דרכו לבחן5 שבית דין מבחנין אותו. שאיש נאמן הוא בלא שבופה: ממשכנה ליה• נ״ק שצ״ל ממשכה ליה ופי׳ צריך למשוך את לבו שיקבל פליו להיות אפיטרופום ואם צריך שישבפ לא יקבלה פליו: אית ובו־ הימן. נ׳ שצ״ל מהימן וכן הוא בניטין ופי׳ יש אדם שירצה לתת במה ליפשות אפיטרופום פ״י מינוי בית דין ולהקרא פ״י כך נאמן בפי הבריות ואם צריך שישבפ לא ימנפ מתוך כך להיות אפיטרופום הרי שאבא שאול אינו חושש במינוי פל פי בית דין לטעמו של ר' יוחנן שלא יפשה אדם לפולם אפיטרופום ור׳ יוסי ב־׳ה סובר כאבא שאול שלא ימנע אדם מלהיות אפיטרופום פל פי בית דין אף שאפשר שישלם פ״י כך משלו ור' יוחנן יסבור כרבנין שאמרו מינוהו בית די; לא ישבפ ואף שהוזכר לעיל שטפמן של רבנין הוא מפני שבית דין מבחנין ואם נאמר שר' יוחנן סובר ברבנין משמפ שטפמן הוא מפני שכשיהא צריך לישבפ לא יפשה אפיטרופום יש לומר שטעמן בדרבי יוחנן אלא כדי שלא תקשה למה אין חוששין לטעמו אף בשמינהו אבי יתומים שאם יהא צריך לישבע לא יעשה אפימרופום מהלקינן לפיל בין מינהו אבי יתומים שאינו מבחן למינוהו בי״ד שמבחנין לפי שחששו של ר־ יוחנן שפ״י שבופה ימנע מלהיות אפיטרופום לא פני באיש שמינהו אבי יתומים ואינו מוחזק לנאמן כי אם לא יפשה אפיטרופום ימנו בית די; איש הנאמן להן במקומו וע' ניטין פ״ד ה״ד ובתופפו' ב״ק ל״ט דאי ז אמר אבא בר רב הונא הדא אמרה ובר. קאי אבבא דשור האיפטדין במתניתין דתנן אינו חייב מיתה ומשמע דהשור אינו חייב מיתה אבל המגיהי; חייבי; בנזקו אפילו בשהשור אינו שלהן ואמר פלה אבא בר רב הונא שזאת אומרת שהמכה בהמת חבירו דומיא דהמגיהין במתנית־ן והלכה פ״י בן והזיקה שהמכה חייב בנזקה (לפ־: ב׳ פני משה) ופי בב' ב״ד ע״ב שהעיר עליו במד,"פ ואולי יש הפרו; דברים לפנינו ופליהן מופב המאמר דאבא ב״ר הונא וברשב״א איתא מעלית אפומרר ירושלמי אמר ר ב ה ו נ א הדא אמרה המביש ב ה מ ת ו ש ל חברו ובו׳ חייב ב נ ז ק ה 5 ו׳ שור שננה ובו׳. לפעמים שונה התנא דברים שנכתבו׳ בתורה במו כאן גשמו׳ ב״א ב״ח — ל״ב) וע׳ בסוף פ״ד דיבמות ובב׳ שים אמר רב יוסף כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה ובתום' שם ד־׳ה שנה דבכמה מקומות שונה התנא מה שבפסוק בפירוש: משלם את הכופר. לא פירש התנא אם דמי ניזק או מזיק ופ׳ בפרבין פ׳׳נ מ״נ: ובן בבן ובן בבת. נקט לשון התורה שם כ״א ל״א אף ששנה לפיל שנגה את האדם ומת תחת איש או אש׳ בתורה: ננח..מופד: מנה. בן היא גם כן בדפו׳ משניות ונ׳ שצ״ל מאה מנה במו שאיתא בשאר המקומר ובמביל' פ׳ י׳־א והיו רנילין לנקוט לשון הזאת לגוזמא כמו בב״ב פ״ט מ׳־ה כתובו׳ פ״ה מ״א תום, יום הבפורים פ״א ה׳ ב*א ניטין פ׳־ד ה׳׳ג מה׳־ג לשמר ב׳־א כ״ב ול׳ י' שם פי׳ה ה״א ב׳ ב״ק דף ד־ פ־׳א ולמנין הנירסאו׳ פ׳ בד״ם והני׳ את הכופר איתא נם בן במד״מ וברי׳־ף ותחת ותם פטור מן איתא ברי״ף ותם אינו משלם את ובמד׳־מ איתא זה ווה חייבין ובן בדפד נאפו' וברי׳־ף איתא חייב ותחת ובן בבת הגי׳ בדפר נאפו׳ או בכת וסלע חח׳