Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1908-01-01 · 1908 · page 13

לן (121) כבא ק«א א) מכילות׳ מיק׳ פ׳ י״א וע׳ ערכין פ״ג מ״ג. כתובו׳ ס׳׳נ מ״ט ב) תום׳ פ׳ד ה״ו ב׳ מ״ד: מה״ג לשמו׳ כ״א כ״ח ג) סיהדר׳ פ״ט מ״ב לעיל ה״ו ב׳ מ: ד) מכיל׳ נזיקי׳פ״ד פ׳ וכי ה) מכיל׳ שם ס׳ •מכה ובנס׳ שם במ״ע מהדג לשמו׳ כ״א י״ב 0 ב׳ מ״א: וע׳ מכל׳ נזיקין פ״י מדה״ג לשמו כ״א כ״ח וב׳ ט״׳ו. ז) שמו׳ כ״א כ׳?ז ח) ה״ז ט) ב׳ מ״ב: י) ב׳ ס״ב. וע׳ במכל׳ שם שור שנגח פרק שלישי(רביעי) או אמה נותן שלשים סלעים ביף> שהוא יפה מנה בין שאינו יפה אלא דינר והב. ז׳ שור« שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם נתכווף להרוג את הבהמי והרג את האדם. לנכריי‘ והרג את ישר׳. לנפדי״י והרג בן קיימא פטור. הלכך, ו' שור שנגה את האדם כוי. חגיי‘ ובעל5‘ השור נקי. נקי מחצי כופר דברי רבי אליעזר. אמר לו רבי עקיבה רבי והלא מוקדם הוא לבית הסקילה חמורה. אמר לו לא אמרתי אלא בנתכווך להרוג את הבהמה והרג את האדם כוי. עדט) דו מקשי לה על דרכי לעזר יקשינה על דידיה. אמר רבי מיישא תיפתר בשעבר ושחטו. ואית דבעי מימר מאן דילפה מן דרבי ליעור עוד הוא אמר כן. לא אמרתי אלא כשנתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם לנכרי והרג ישראל לנפלים והרג של קיימה פטור. מה מקיים רבי עקיבה ובעל השור נקי. נקי מדמיי‘ עבד. ולית ליה לרבי פירוש. סלעים איתא נ״ב במדיימ וברי־ף ותח' בין שהוא ... בין שאינו אית‘ בד‘ נאפו' בין שהיא ... ובין שאינה והגי' דינר זהב אית' נמי במד׳־מ ובמביל־ פ־ י״א בהעתק׳ ב״י אקספ׳(והני' שם להתמיד עליו שאם אינו יפה אלא דינד זהב נותן לו שלשים סלע) ובהעתק׳ הילקו׳ ד־ שאלד (רע׳ בלקח טוב דף ע״ח ע״א): ד שור שהי־ מתחכך בכותל. ולא נתכוון כלל להמית ונפל הבותל על האדם ומת (יבמד״מ איתא בפירוש ומת וכן בכ״י ה* שהובא בד״ם וברי״ף ובאגודה וכן נ״ק לגרום אף שליחא כתום׳ פ״ד ה״ו) או שנתכוון להמית אבל נתכיון להרוג את הבהמה והרג את האדם ובד פטיר ממיתה ולענין כיפר כשה" מיעד ע‘ בתלמוד והא דנקט הבא לשון להרוג ולא ליגה נ* שהוא משום אשגרת לשון המשנה דסנהדרין פ״ט מ״ב ששם נשנית מעיקרא ובן נ״ק שמשום אשנר' לשון דסנהדרי־ חסרו במשנתנו המלות מן המיתה שנשנו בה״ח ונם הדמיון דלנפלים והרכבן קיימא נאות יותר לסנהדר' י לעדן הגירם׳ ע' בד״ם ובד׳ נאפו׳ א־תא ונפל על אדם מתכוין ובמד״מ וניתכוון והגי' את ישראל איתא גם כן ברי״ף ובאגודה איתא ישראל ובן בתלמד לעיל ה״ו ובמד׳־מ בן ישראל (ובסנהד׳ את ישראל) את בן קיימה (ובםנהדר' בן קיימא) וברי׳־ף בן של קיימא: [תלמוד] נקי מחצי כופר, שאינו משלם חצי כופר כשהמית התם אדם במו שמשלם חצי נזק כשננח שור ז והלא מוקדם הוא ובו*. בלומ׳ היאך אפשר שישלם חצי כופר דהא התם אינו משלם אלא מגופו וכבר ננמר דינו להסקל והוא אסור בהנאה כדאיתא בה״ט ונקט לשון לבית הסקילה חמורה ליפות ולחזק הקושיא: לא אמרתי אלא בנתבוון וכר. נ׳ שצ״ל כשנתכוון כדלקמן ופי׳ לא אמדתי שהוא נקי מחצי כופר אלא כשאינו נסקל כגון שנתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם ובו׳ כדאיתא בה״ז: עד דו ובו' יקשינה על דידיה. התלמד מקשה על דברי ר' עקיבה שבעוד שהוא מקשה על דברי ר׳ אליעזר יקשה אותה הקישיא עצמה על דברי עצמו שהוא מפרש לקמ׳ ובע׳ השר נקי נקי מדמי עבד בשהמיתו והיאך איפשר שישלם מגופו כיון שהוא מוקדם לבית‘הסקילה ואולי יש לגרד בראשונה הא דלקמן מה מקיים ר׳ עקיבה וכד נקי מדמי עבד ואחר כך עד דו מקשי וכד: אמר רבי מיישא תיפתר בשעבר ושחטו. קודם שנגמר דינו להסקל שבשרו מותר