Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1908-01-01 · 1908 · page 12

קבא (122) בבא קמא שור שנגח פרק שלישי(רביעי) אז עמו׳ כ־׳א ל־ ליעזר נקי מדמי עבד. אב*» כופר יושת עליו במועד הכתוב מדבר. בי ®בי ני־א ל״= ולית ליה לרבי עקיבה נקי מחצי כופר. נאמר כאן השודס יסקל. 2® u׳י־ כ״א נ"® ונאמר להלן השור" יסקל. מה שור שנאמר להלן במועד הכתיב מדבר אף השור יסקל שנאמר כאן במועד הכתוב מדבר. ולית דז ®מית כ״א כ״ה«»«יי- «..•.t-iu *"•*י“ ייי^יי■ יי^מד השור יסקל משור יסקל. ואל 1*למד שור יסקל מסקול יסקל דרבי שמואל בר רב השור. אמר רבי יסא מיליד. שמעית מן דרבי שמואל בר רב יצחק הבא ולית אנא ירע מה היא. אמר ליה רבי זעירא דילמא דא היא בתחילה אינו מדבר לשמו׳אלא בתם החדר את המועד?לכופר. החזירי את שניהן לנזקין. נ'?"ג־יבול בשם שהחזירו לנזקק כך החזירו לדמי עבד. תלמוד?לומר פירוש. כדאיתא בה׳־ט ואיפשר שישלם מנופח(* ואית דבעי מימר באן דילפה ובד. נ׳ לגרום מן דילפה ופי׳ לאהד שלמדה מדברי ר' אלימזר שהשיב מל קושיתו לא אמרתי אלא בשנתבוון ובו׳ אף הוא אמר בן שקיבלה אלא שפירש הקרא לענין דמי מבד (ואולי יש לגרר מן דילפה מן רבי ליעזר לא אמרתי אלא ובו׳ עוד הוא אמד כן): של קיימה פטור. נ־ לגרר בן קיימה ולמחר תיבת פטור שבאה ע״י אשגר׳ לשון המשנה: ולית ליה לרבי ליעזר נקי מדמי מבד אם כופר ובר ולית ליה לרבי עקיבה נק־ מהצי כופר נאמר כאן השור יסקל ובר. בבר הוגה שצ״ל בחילוף ולית ליה לרבי עקיבה נקי מחצי כופר אם כופר ובר ולית ליה לרבי לימזר נקי מדמי עבד נאמר כאן השור ובר ופי׳ שהתלמר שואל הבי לית ליה לר׳ עקיבה שמפרש נקי דקרא נקי מדמי מבד שהתם נקי כלוט׳ פטור נם בן מחצי בופר ומשיב שאית ליה אבל אינו לומדו מקרא דובעל השר נקי אלא מנופיה דקרא דבופר שאינו מדבר ואינו שייך אלא במועד שבעליו חייבין מיתה ופטורין ע״י כופר ואח׳־ב שואל הכי לית ליה לרבי אליעזר שהתם נקי כלוט׳ פטור מדמי עבד ומשיב שאית ליה אלא שלומדו מגזירה שוד. שנאמר באן בקרא דאם עבד (שמו׳ ב״א ל״ב) השוד (ואולי צ״ל והשוד) יסקל ונאמר להלן בקרא דואם שור נג* (שם ביא כ״ט) השוד יסקל מה שור שנאמר להלן ובו־ אף השוד יסקל שנאמר כאן בקרא דדמי עבד במועד מדבר ואם אינו מנין לשור עצמו דהא שור תם שהמית חייב תנהו ענין לדמי עבד שאצלן כתוב ונ״ק שצ״ל מה השוד יסקל שנאמר להלן ובו׳ אף השוד (ואולי צ״ל והשוד) יסקל ובו׳ ופריך ולית כתיב סקול יסקל השו׳ שנאמר בתם ואם בן יש ללמוד מגזירה שוד. שנאמר כאן והשוד יסקל ונאמר להלן סקר יסק׳ דישו׳ שבאן בתם מיירי ומשני מוטב ילמד ובו׳ ונ׳יק לגרר מוטב שילמד השור(והשוד) יסקל מהשור יסק׳ ואל ילמד השוד(והשוד) יסקל מסקול ובר: אמד רבי יסא ובו׳ מן דרבי שמואל. נ״ק שצ״ל מן רבי ופי׳ דברים שמעתי מן רבי שמואל ובו׳ כאן בענין הזה ואין אני יודע מה היא(הן): החזיר את המועד לכופר. כלוט׳ ואחר בך הביא דין המועד לבדו לענין בופר: החזיר את שניהן לנזקין. ואחייב הביא דין התם *) ולן שהרי גם לר' אליעזר יש לפתור בשעבר ושחטו ואם באמי שלא רצה ר׳ עקיבא להקשית על דרבי אליע׳ אלא לדעת אם אית ליה טעמא אחרינא דעדיף. כמי דאיתא בב, דף מ "ב ע״ב הא ניחא אם ידענו שס עקיבא העמידו בפירוש בשעבר ושחטו אבל מתלמד משמע לן. שס מיישא תירץ כן מדעת עצמו ואם כן מה הועיל בתירוצו על הקושיא עד דו מקשי לה וכף ואולי יש לוכד שר1 ממשא לא אמר תירוצו על קושית התלמוד שלפנינו אלא ששמע הפירוש של נקי מדמי עבד והוקשה לו היאך איפשר לומר כן ותירך דמיירי בשעבר ושחטו.