Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1908-01-01 · 1908 · page 10

ר,בנ(124) ש1ר שנגח פרק שלישי(רביעי) בבא קמא אז שמי׳ נ״א י" כתיב בי ינצו ביא* יריבון. והלא° היא מצות. היא מריבה. אי מה °r^a““a,^D להלן במתבוין אף כאן במתכוין. מה באן כשאינו מתכוין. אף להלן ®= נ'״א בשאינו מתכוין. מאי כדון. ביי דמי* רבי שמו' בר רב יצחק בתחילה אינו מדבר אלא בתם כוי. ומניין לנזקי העבד. תלמוד לומ׳ י.> שמו׳ כ־א ל״א אוג) ק יגח או בת יגח. ואם עבד וגר. רבי חייה בר ווא ורבי שמואל בר רב יצחק. חד אמר לא תהא תוספת יתירה על העיקר. והרנה אמר משלם לו בל נזקו. ד) ייקי* כ“א י״ז הלכה ד שור שהיה מתחכך בכותל כר. ואישי* כי יכה כל זזב*תיה*אאממז?נפש אדם. להביאה* את המכה ויש בו כדי להמית. אישי* י תניי תני אין בו כדי להמית. אמר רבי לא ואפילו יש בו בדי להמית ובא ס״ב*"®ם<!מה*נ’אחר והמית הממית חייב. והמיתי* איש או אשה. מהח* האיש מוריש לויקס שם) ז) שמד כ״א כ״ט_____ ה) .מה״ג לשמו' שם ב* מ״ב: פירוש. מדמי וולדות ומקש־נן ולית כתיב כי ינצו כי יריבון (שמו׳ כ"א י״ה) ותניא והלא היא מצות היא מריבה שאף על פי שהלשונות משונות הענין אחד ולמדין זה מזה שמה להלן בכי יריבון מדבר במתבוין אף כאן בכי ינצו מיידי גם במתכוין ומה באן בבי ינצו מדבר בשאינו מתכוין אף להלן בכי יריבון מיידי נם בשאינו מתכוין ואם בן שכאן מיידי גם במתבוין ליכא למימר אנשים שאינן מתכונין חייבין ולא שוורים הא אם היו מתבונין יהו חייבין דהא במתבוין נמי מיידי וממעט ממנו שוורים ומאי בדון מעתה ומסיק כיי דמר רבי שמו־ בר רב יצחק וכו־ לעיל שדרשינן נקי מדמי עבד ולא נקי מדמי וולדות? והלא היא מצות היא מרובה. נ־־ק שחסר היא מריבה היא מצות במו שאיתא בנזיר פ״ט ה״ה ובמה׳־נ לשמו׳ ב׳־א כ״ב? או. נ־ שצ*ל אלא במו שאיתא בנזיר שם ובסנהדר׳ פ״ט הי־נ ובמהי־נ שם ושמוש לשו׳ אלא אחר שאלה וקושיא במו מעתה כלוט־ והלא היא מצות היא מריבה ומה חילוק ביניהן אלא מה וכו־? ומניין לנזקי העבד. כשהבל שור עבד ולא המיתו? או בן ובר. ונדרש לענין נזקין בדלעיל ואחייב כתיב ואם עבד ומוסיף לענין ראשון לומר שכן הדין בעבד? רבי הייה בר ווא ורבי שמואל ובו׳.'פליני? לא תהא תופפת. דהיינו נזק העבד שמוסיפין על עיקר קרא רואם עבד דהיינו מיתה יתירה על העיקר לחייב בנזק יותר משלשים סלעים כשהוא נישום בכך דהא במיתה לעולם אינו משלם יותר משלשים? בל נזקו. ואפילו כשהוא יותר משלשים? הלבה ז׳ שור שהיה מתחכך בכותל בו־. הוצג הנה כני בטעות לפי שהמאמרים הבאים שייכים עוד להלכה ר וצ״ל בג־ לקמ׳ קודם ה״ה? ואיש כי יב־. המאמר הובא הנה בשביל שיש לו שייכות להא דלקמ׳ וגחן פדיון וכו*. ואולי מקומו לקט־ לפני ונתן? להביא אח המכה ויש בו כדי להמית. בהכאתו ובא אחר והמית שהוא חייב ויש להסתפק אם פירושו שהמכה חייב או הממית ולקמן מפרש לה רבי לא ונ״ק להשלים הברייתא ולנרו׳ בפירוש ויש בו כדי להמית ובא אחר והמית הרי זה חייב כדאיתא בתו״ב אמור פ־־כ הי־א או שהואחייב כדאיחאבב־ סנהדר־ ע־׳ה ע־־א? איש תניי תני אין בו כדי להמית. צ״ל אית תניי תני וכו׳ ופי׳ יש תנא ששנה להביא את המכה ואין בו כדי להמית ובא אהר והמיתו שאז השני הממית חייב לפי שהי־ ראוי לחיות קודם שהמיתו אבל אם הכהו הראשון ויש בו בדי להמית ובא אחר והמיתו השני פטור לפי שהמומת כבר הי־ נחשב כמת? אמר רבי לא ואפילו ובו־. בא לפרש ברייתא הראשונה ולחלוק על השניה שאפילו הכהו ויש בו כדי להמית אבל לא הי׳ מת אלא לאחר זמן ובא אחר והמיתו מיד השני הממית חייב ונ׳ק שדרשו כל נפש שבשנים הכתו׳ מדבר והראשון לא הכהו לגמרי