Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1908-01-01 · 1908 · page 9

קבד (125) שור שנגח פרק שלישי(רביעס בבא קטא נזקיו לבניו. אף אשה טורשת נור,יה לבניה. ואיך הבעל יורש את א) ס שם וע' אשתו. אמי ריש לקיש כך פירשה רבי הושעיה אב» המשנה בבופר כחומל של אחר מיתה שנו. תנינ) המוכר שורלחבירו ונמצא נגחז. רב אמר »־-ק ®c® vs , . , : י אדם יורש) ב״ב מקח טעות הוא. ושמואל אמר יכיל הוא מימר ליה לשחיטה מכרתיו פ״ח ה״״וב״כתוס לך. ונתך‘ פדיון נפשי♦ איי1 תניי תני נפשה) מירו* * אית תניי תני נפשב)פיבמ^ךה;ד ניזק. מאן דאמר נפש ניזוק הכהו הראשון הכיית מיתה ובא השני (ג") כתובו" פ״״ט ובילבלוי‘ אין תימר יש נזקים בכולו הראשון נותן נוקו והשניז) נותן ל,יח®׳ פ-א סד כופרו. אין תימר אין נזקין בכולו. הראשון נותז כופרי והשד פטיר0השב®" פ-ה ה״״ח ב" מ״ו. רע" -תוס" פ״ה ה״״ז ד) שמו" כ״א ס ה) מכיל" נזיקי" פ״י מה״ג לשמו" שם (ועיק" הגיר׳ כ0 פירוש. והשני הבה כל נפשו כלומ׳ לגמרי כל מה שהשאיר הראשון ממנדי וע* בבי שם*){.סדיו'.נ5? והמית איש ובו׳• קרא הכתוב אצל כופר (שמו׳ ב*א כ״ט) דריש למה כתוב שוב פדיון נפשו ®ל אי׳ או אש׳ כדאיתא בב׳ מ*ב ע״ב ואולי צ״ל תני והמית 5 נזקיו. דמי הנזקים שיש נתק י- ישמעז^ לגבות: אף אשה. בילקו׳ ד׳ שאלו׳ קונטר׳ אחרו׳ ר׳ קפ״ב איתא האשהז לבניה. "[ן ב?יס;זפ';, ולא לבעלה ובילקו׳ שם איתא ליורשיה: (אמ׳ ריש לקיש. בילקו׳ שם א־׳ר כתובו׳ ס״ג ה״י הושעיא): כך פירשה רבי הושפיה (ובילקו׳ שם ר׳ הושעיא) אבי המשנה> j״w2®^p פ״־-ת שפירושו שר׳ הושע׳ ששנה הברייתא דלעיל והביאה בתוך שאר הברייתות שסידר;) נ׳ כ״ה הוא בעצמו פירשה ולכן לא נקרא כר ר׳ הושע׳ אבי המשנה אלא בצירוף עם לשו׳ כך פיר׳ ואף שביבמות פ״ג ה״ד(ה״ס איתא עולא בר ישמעאל אמר כך פירשה רבי הושעיה אבי המשנה רבי שמעון פוטר אח השנייה מן החליצה וכו׳ ולא קאי אבדייתא שהובאה אלא על משנתנו שם יש לומר שגם ר׳ הועד הביא את המשנה בתוך משניותיו שסידר ופירשה*) וע׳ במבוא הירוש׳ למו״ר דף פ׳־ד ובמאמר איין ווארט איבער דיא מכילתא דפם ר' שמעון צד ב׳: בכופר של אחר מיתה שנו. בלומ׳ שלשון אף אשה מורשת נזקיה לבניה לאו דוקא ולא מיידי אלא בכופר שאי אפשר להשתלם אלא אחר מיתתה ואין הבעל יורש את אשתו בראוי בנכסים שנפלו לה לאחר מיתתה (ב׳ שם): תני המוכר שור לחבירו ונמצא ננחן רב אמר וכר. לשון תני לפני מחלוקת אמוראים באן ולק׳ ה״ט ק׳יק וכנ׳ אין מקום המאמר כאן ואולי שייך לפיל לה״ה בתר ביודע בו שהוא נגחן ולפי שלעיל הובאו מאמרים מן התום׳ פ״ה אולי יש מקום לומר שהובא גם כן שם המאמר של התום׳ פ״ה ה״ז הלוקח שור מחבירו בחזקת שהוא תם ונמצא מועד .... באמת שהוא חייב לו מפני שמקח טעות והוא חסר לפנינו ואחד כך הובאה פלונתא דדב ושמוא׳: מאן דאמר נפש ניזוק וכר. נ׳ שהנירסא משובשת ויש להגיה בכה״ג מאן דאמר פדיון נפשו של מזיק הכהו הראשון הביית מיתה יובא השני •) בתו״כ שם איתא כי יבה ובד עד שיכה כל נפשו להביא את שהכה וי® בו כדי להמית וכד הרי זה חייב רק״ דמשמע דרישא עד שיכה כל נפשו בא למעט וארזיא כרבנן דר״ יהודה p בתירא בס והסיפא להביא בא לרבות ואתיא כס יהודה ב״ב ונ״״ק להגיה רבי יהודה בן בתירא אומר להביא וכו" רע" בקרב" אהר" (והעירו עליו ב" מסר" התלמו" וב" התו" והמצ") שרצה למחר" עד שיכה כל נפש וכתב אי גרסי" הכא עד שיכה כל נפשו צרי" לאוקומי ריש" רבנן וסיפא ר" יהודה ולמגרס ר״״י בן בתיר" אמ" להביא וכו" והנכון דל״״ג ליה אבל ק" למחקו וע" בפי' הראב״ד והר" ש שם והראב״ד גרס ולהביא וכן היא בהעתק" כ״י ה" וכן הוגה בדרך חמים ובמה״ג לויקס כ״ד י״״ז איתא כי יס כ" נפש עד שיכה את כל הנפש להביא אח המכה אח חבירו ואין בה כדי להמית ובא אחר והמיתו שהוא חייב וע׳ במכיל' נזיק" ריש פ״ד. *) ונ״״ק שביבמות לשון פירשה לאו דוקא אלא שר" הושע" הכניס בתוך משנתו המלות אח השניה וכו" ועל ידי כן פירשה וע" בתום׳ שם פ״״ה הי״ד וס שמעון פוטר את שתיהן מן החליצה וכו׳ ובס שם כ״״ח ע״״ב תניא ר״ש פוטר בשתיהן וכו".