Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1908-01-01 · 1908 · page 6

קם (128) שור שננח פרק שלישי(רביעי) בבא קמא א) סנהדר׳ פ״וה״ב הלכה ט׳ שור שהוא יוצא ליסקל בו׳. תניאי שור שהיה יוצא ^יתו׳ב-ד. יע’ליםקל ונמצאו עידיו זוממין רבי יוחנן אמר כל הקודם בו זבה. ריש לקיש אמר ייאוש טעות הוא. וכן עבד היוצא ליהרג ונמצאו עדיו זוממין. רבי יוחנן אמר זכה עצמו. ריש לקיש אמר ייאוש טעות הוא. ם תום' פ״ה ה״ד י׳ מסרום לשומר חנם ולשואל ול־נושא שכר והשוכר נכנסו 2• מ״ה ע״א מכיל' יפ-י וי״ב מה״ג לשמד ב״א__ כ״ס* רל״ו פירוש. 1תלמ1ד1 תני. ט׳ לטי׳ להיז: עידיו. שהעידו בו שהמית אדם: זכה. לפי שבשננמר דינו לסקילה נתייאשו ממנו הבעלים ונעשה הפקר: ייאוש טעות הוה. שלא ידמו הבעלים שימצאו העדים זוממין וייאוש טעות אינו ייאוש ובסנהדר׳ פ״י ה״ח*) (וגם בפי׳ו ה־־ב לענין עבד) איתא היה וני יותר: זכה עצמו. להיות בן חורין לפי שבשננמר דינו ליהדג נתייאשו ממנו הבעלים והמתייאש בעבדו אינו רשאי לשעבדו בדאיתא בניטין פ״ד ה-ד: י׳ מסרו ובר. ק׳ שהתנא בג־ רצה להשלים בה״ה דיני תשלומי נזק שלם וחצי נזק וכבר התחיל לדבר בדיני סקילת השוד וכופר וקנם שלשים סלעים כשהמית אדם ואם בן למה חזר ושנה כאן דיני תשלומי נזק שלם וחצו נזק וע* לעיל לפ׳־נ ה־ י״ב*י) ואולי יש מקו׳ לומר שמעיקרא נשנית המשנה גם לענין כופר והחזרת שור הנסקל או דמיו לבעליו דומיא דברייתא בב׳ מ־׳ה ע׳־א ארבעה נכנסו תחת הבעלים ואלו הן שומר הנם ובו׳ הרגו תמין נהרגין ופטורין מן הכופר מועדין נהרגין ומשלמין את הכופר וחייבין להחזיר דמי שור לבעליו וכו׳ או דומיא דתום׳ פ״ה ה״ד וע־ לקמן: מסרו לשומר ובו*. לאו אשור שהוא יוצא ליסקל וכו־ דלעיל קאי אלא אשור דעלמא (לפי רש׳־י)***): לשומר חנם ולשואל וכו׳. דרך התנא לשנותם בסדר הזה ע׳ בפ׳־ז מ־׳ו ב׳־מ פ׳־ז מ״ח לפי שדיני שומר הנם ושואל מתנגדים זה לזה בדאיתא בב׳ימ שם ודיני נושא שכר ושובר ממוצעים ביניהם (לפי התוי׳יט ובשם התוספו׳ ד׳ ע״ב וט׳ בדרכי המשנה צד רצ״ב) ולפי התויי׳ט יש לומר עוד טעם אחר לפי שהשומר הנם והשואל דומי! להדדי שבשניהם יש צד חנם שהשומר חנם אינו בסנהדר׳ שם איתא אמר רבי עוקבה אוף בהדא איתפלגון שור וכו׳ ולשון אוף בהדא ק׳ וב׳ כייתו' כ״ד ע״א מדבר גם בעיר הנדהת שהוזמו עידיה ואולי יש מקו׳ לוב?' שחסר לפנינו שם בסנהדר, מאמר דפליגי n יוחנן ור' שמעון בן לקיש לענין עיר הנדחה שנמצאו עידיה זוממין ועלה קאי אמר ר' עוקבה אוף בהדא איהפלגון וכף. **) ובן יש להוסיף שמ״ה וי' בפ״ג דגיטין שמקומן כנ' במ״ג שם מפסיקין החיבור שבין הלכות דמ״ג עד סוף הפרק וכן נ״ק שמ״ז וח׳ דפ״ד דגימין מפסיקין ההמשך של מ״ט שם למשניות הקודנדת לפדז וכן דברי ר׳ אליעזר איש ברחותא במ״ז פ״ג דאבות מפסיקין כ:׳ הח'ביר שבין דברי ר' שמעון ודברי ר׳ דוסתאי ברבי ינאי שלאחריהם ומשניות הקודמות למ״ז שכולן מדברות בתלמוד תור' ושייכות להדדי ולא נקבעו לפי סדר הדורות. ***) ובתום׳ פ״ה ה״ד איתא שומר הנם ו־ שואל נושא שכר והשוכר שהזיק שור בישותן מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק שאלו בחזקת שהוא הם ונמצא מועד וכו' הועד בו בפני שיאל ואחר כך מסרו •לבעלים וכו׳ הב?ית ברשותו ואחר כך מסרו לבעלים עד שלא נגמר דינו מסרו לבעלים פטור משנגמר דינו (ואחר כך) מסרו לבעלים חייב ר׳ יעקב אונ?ר וכי׳ ולפי זה השתמשו כאן בלשון מסרו על החזרת השור מרשות השומרים לרשות הבעלים וחילקו בה כמי בה״ט בין עד שלא נגמר הדין ובין משנגמר הדין והכינוי מסרו קאי על השור שנגח או המית ויש להסתפק קצת אם אין חסרון במשנתנו שלא נשנית בה מסרוהו בעליס כמו בבבא דלקמן קשרו בעליו וכו' והכינוי במלת מסרו אין להבין שאינו סובב על מה שקודם לו והחיבור עם המשנה שלפניה ק׳ ואולי יש מקו׳ לומר שהתחילה המשנה מעיקרא בלשון שומר חנם והשואל וכו, נכנסין תחת הבעלים וכו, ואח״כ הובא מסרוהו לבעלים וכו'.