Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1908-01-01 · 1908 · page 5

(129) rpp שור שנגח פרק שלישי(רביעי) בבא קגןא תחת הבעלים יצא והדק מועד משלם נזק שלם. ותם משלם הצי נזק. קשרוא) בעליו במוסירר. ונעל" בפניו כראוי ויצא והזיק חייב. א) תום׳ ס״ה ה"! רבי יהודה אומר תם חייב ומועד פטור שנאמ׳ ולא ישמרנו בעליוי״ ס״׳מה ע*י שמור הוא זה. רבי אליעזר אומר אץ לו שמירה אלא סכיץ» לקט׳ פ״ו היא פירוש. מקבל שבר והשואל אינו נותן שבר והנושא שבר והשובר דומים להדדי שבשניהם יש צד שכר; נכנסו תחת הבעלים. להתחייב במקומן; מועד. כל בין שהועד ברשות השומר ובין כשהי׳ כבר מועד ברשות הבעלים וידעו בו השומרין ע׳ לעי׳ ה״ה; משלם. בלוט׳ השומר; ותם משלם חצי נזק. בלומ׳ כל שהתם משתלם מגופו חצי נזק והשומר מחזיר הדמים לבעלים וע׳ בל־י ולקט' בהערה; קשרו. כל בכותל; במוסירה. בחבל שעשוי לקשור בו צואר הבהמה שהיא שמירה פחותה עד שיקשור בשלשלת של ברזל שלא יהא יכול לנתקה (לפי המאירי בשמ״ק); ונעל. או נעל (בית דוד); כראוי. כלוט' בל כמו שד.דרך לנעול בפני השוורים ובבריי' בב־ נ״ה ע״ב איתא לגבי צאן דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה זהו כראוי והיינו שמירה פחותה (רש״י) ובן היא בתום, פ״ו ה־ י־׳ט: חייב, במד־מ ובמד׳ המשניות ובב׳ ובד׳ נאפו׳ וברי־׳ף ובאגודה איתא אחד תם ואחד מועד חייב ול שיש חסרון לפנינו ובמכיל׳ פ״י איתא חם פטור ומועד חייב שנאמר וכו׳ דברי רבי מאיר וכן בתום׳ פ״ד ה׳־ז איתא שור שפסק את המוסירה וכו׳ חם פטור מועד חייב דברי ר׳ מאיר וע׳ לקט׳ לתלמו׳ של ששנו כן בארק ישראל ונאותה לפי זה לשון ונעל בפניו כראוי כי ק׳ק לומר שהתנא נקט לשון כראוי ואומר שהוא חייב וע׳ לקט׳ פ״ה מ״ו ופ״ו מ׳־א*); ר׳ יהודה אומר וכוי ומועד פטור. המאירי שהובא בשמיק כתב ונראה לי הטעם הואיל וקל (צ׳ל וקול) יש לו אף הבריות ראויות להשמר וכן בלקוטי המשנה בשם פ״י ואולי יש לומר לד־ יהודה שהתור׳ לא הטילה עונש חמור ככופר ונזק שלם אלא בשלא שמרוהו הבעלים בלל ועיקר טעמו פירושו בקרא שלשון ולא ישמ-נו היא תנאי ולא הוזכר התנאי אלא במועד*•): לו. למועד (רש"): רבי אליעזר. נ־ק שצ״לי ר׳ אלעזר כמו שהוא בתלמוד אף שלא נמצא כן בשאר מקומות: אלא סכין. כלוט' אין להשמר ממנו כי אם ע״י שחיטה וע׳ בתלמוד ובעני׳ הגידם׳ ע׳ בד״ם והגי׳ ולנושא שב־ איתא נמי בד־ נאפו׳ והגי׳ והשוכר איתא לפי ד*ם בכת״י ר׳ ולא בשאר מקומות ובאו״ז א־תא או לשואל או לנושא שבר או לשובך בולן נכנסו וכו׳ והגי׳ יצא והזיק איתא בד׳ נאפו' וברי׳יף ובאו״ז ובאגודה אבל במד־־מ איתא ויצא והזיק ובאנו׳ איתא תם משלם ובאו״ז תם חצי נזק ובמד״מ איחא קשרו במוסירה והגי׳ שמור הוא זה איתא נמי במדי־מ: *) ובתום' ובמעיל■ לא ההכרה ונעל בפניו כראוי ונ״ק לגת׳ בתום׳ תחת ר׳ יהודה אומר תם חייב ומועד פטור ר‘ אליעזר בן יעקב אומר זה וזה פטורין שס לא ישמר׳ בעלי' שמור הוא זה.כן ר׳ יהודה וכר ומועד פטור ש:, לא ישמר' בעלי׳ שמור הוא זה ר׳ אליעזר ובר פטורין. «•) ולא נמצא כנ׳ חילוק בירושלמי בין צד תמות לצד העדאה נע' בב׳ מ״ה ע״ב) ולס יהודה שסובר שתם חייב בשימור סתמא אולי יש לומר שאינו מחלק בתט בין שור של פיקח לשור של חרש שוטה וקטן שאינן בני שמירה דהא אפילו אם היו יכולין לשמרו ושמרוהו שימור סחמא היו חייבין ואינן נפטרים משום שאילו היו פקחים וכו׳ היו שומרין אותו שמירה מעולה ולפיכך תניא בב׳ ל״ט ע״ב שור של חרש שוטה וקטן שנגח ר׳ יהודה מחייב ור׳ יעקב אומר ח״נ ומה שמחייב ו׳ יהודה פירש ר׳ יעקב כדאמר רבה בר עולא שם וס יעקב מפרש שלא חייב ר׳ יהודה אלא בחצי נזק כלום׳ בתם ובן תניא בתום' פ״ד ה״ד ועי בב׳ שם שוד חרש שוטח וקטן שנגח שור של פיקח פטור ר׳ יעקב אומי משקם חצי נזק.