Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1906-01-01 · 1906 · p. Seite 173

173 Körpers gestört ist75). Allein das beweist bloss, dass der Körper Organ der Seele, nicht aber, dass sie ein Accidenz desselben oder eine Mischung sei76). Daher tritt namentlich eine Trübung des Denkens ein, sobald das Gehirn, welches der Denkseele als Organ dient, seihe normale Beschaffenheit verloren hat und in Folge dessen seinen Dienst versagt. Daher erklärt es sich, dass gewisse Kranke kurz vor dem Tode eine grössere Klarheit des Denkens an den Tag legen, als während ihres ganzen Lebens, trotzdem das Mischungsverhältniss derart alterirt ist, dass der Tod unbedingt eintreten muss, während wir umgekehrt bei völlig Gesunden häufig die Wahrnehmung machen können, dass jede Erkrankung oder Verletzung des Gehirns sofort eine theilweise oder völlige Trübung des Denkens herbeiführt77). Ibn Saddik ist der Meinung, dass seine Ansicht von der Substantialität und Immaterialität der Seele sich mit der Aristotelischen Anschauung von der Seele vollständig decken und preist als vortrefflich die in ihrer Kürze vielsagende Definition, welche die Seele als die Entelechie eines natürlichen, organischen, potentiell lebenden Körpers erklärt78). Ob aber Ibn Saddik die Ansicht des Aristoteles richtig erfasst hat, das dürfte sehr fraglich erscheinen79). Aristoteles, de anima I, 4, meint, dass vor Allem der Begriff Harmonie näher bestimmt werden müsse, und findet dann, dass dieser Begriff, wie immer auch genommen, keine zutreffende Erklärung der Seele sei. Jedoch hat die Bemerkung Ibn Saddik’s mehr Aehnlichkeit mit dem, was Aristoteles dort gegen Empedokles bemerkt (408a 20: icoTspov oüv 6 100ץ<; iaxlv 7j ׳Vjyvj, 7j jidXXov sxspov ti ouaa £־])־)־(V£1a 1 toTc; yiXsaiv), wenn sie sich auch damit nicht ganz deckt. 75) Mikr. das.: וא״ת שיבריח אתכם לומר דבר זה מה שאתם רואים מאפיסת השכל ומרבובו בשעה שיפסד המזג מישרו, und s. 34: ואם יאמרו והנה אנו רואים בהקרה לאדם שום מאורע ובר+ Ein häufig gemachter Ein wand von Seiten de 3 Materialismus, vgl• auch Aristoteles das., 408a 24 ff., besonders Galenus IV, S. 775. 7ף Mikr., s. 35: נאמר להם שזה לא יתחייב אלא להפסד מזג אבר אחד מן האברים והוא המוח לפי שהוא בבלי אומן לענין זה. Die Antwort liegt eigentlich in dem Worte כבלי, wenn es auch in der Darstellung nicht besonders hervortritt. 77) Mikr. das.: לפי שאנו רואים המתים מחלי מעיים וזולתם מחליים הנקראים בלשון ערב סל בבוא מיתתם אז יהיו יותר לבובים ממה שהיו כל ימיהם וכר ועוד שאנו רואים אנשים שלמים מבלי חולי אם ישקו אותם שיעור ידוע מן העשב הנקרא בנג וכר חסר שכלם ובר ובן בהקרה שום פנע אחר במוח כמו מבד. או דומה לזה*. 78) Mikr., s. 37:ודאה אין אמר הפילוסוף במליצת משלו בשומו רשם הנפש שהוא עצם מתמים לגוף טבעי כלי בעל חיות בכח וענין הרשם הזה הוא מעולה ורחוק מעולה. Gemeint ist die bekannte Definition Arist. 412a 4. Die einzelnen Ausdrücke werden dann von Ibn Saddik gedeutet. In עצם מתמים ist ausgesprochen, dass die Seele Zweck des Körpers, כלי soll bedeuten, dass der Körper wegen der Seele sei. 79) Vgl. oben, S. 151.