Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1906-01-01 · 1906 · p. Seite 170

170 haupten kann, dass sie in gleicher Weise, etwa ausserhalb der menschichen Gattung, auch als veränderliche Eigenschaft vorkommt65). Ferner unterscheiden sich die einzelnen Individuen in Bezug auf Farbe und Gestalt und sonstige Eigenschaften, während das Denkvermögen allen gemeinsam, ja mit dem Wesen des Menschen derart unzertrennlich verbunden ist, dass das Wesen des Menschen aufgehoben erscheint, wenn wir uns dasselbe hinwegdenken. Hingegen besteht der Charakter der Accidenzen, auch der sogenannten untrennbaren, darin, dass das Wesen ihres Subjects nicht aufgehoben wird, auch wenn wir sie uns hinwegdenken66). Schliesslich gehört es zum Begriffe des Accidenz, dass es von vielen der Art nach verschiedenen Individuen prädicirt wird,, während die Vernunft und das Denken nur dem Menschen eigen sind67). Abgesehen von diesen Einwürfen, die sich aus dem Begriffe des Accidenz ergeben, fragt es sich, warum die Seele, wenn sie ein Accidenz des Körpers ist, nicht ebenso wie alle anderen Accidenzen des Körpers mit den Sinnen wahrgenommen wird68). Ferner würde 65) Das.: א& יאמרו ממה שאנו רואים שחרות הכושי הדבקה בו ממהר להסתלק בדברים אחרים נדע מזה שהשחתת מקרה באמת ושהוא צריך במציאותו לזולתו ושיהיה השכל כמוהו נאמר להם אין אתם יכולים להמשילו למקרה כזה לפי שלא מצאנו לתכלית זאת שבל בדבר מן הדברים שיהיה במעלה זאת מן המאורעות וטיהור ההעתקה. Mit dieser steile stimmt zum Theii überein ספר היסודות, s. 12: והנה ילקה בזה מופת מג׳ פנים הא׳ שהנפש אלו היתה מקרה עברה נוף בעלי חיים ויצתה ממנו אל זולתו כיציאת שחרות הכושי אל עצם האיבנום והזפת והנפש איננה כן שהיא לא תמצא בזולת בעלי חיים. M) Mikr. das.: ועוד שנוכל למצא אנשים מוחלקים בגוונים ומדות ויכלול את כלם השכל וההכר ויעלה במחשבה מלוק רצק החוטם וירקרוקת העין ולא ישחת ענין האדם יאם יעלה במחשבה סלוק השכל ישחת ענין האדם לפי שהוא עצמי באדם. Anstatt ולא ישחת ענין האדם erwartet man עדן החוטם ועדן העין. Es ist eine Flüchtigkeit, oder Ibn Saddik sieht von dem Besonderen, welches diese'Beispiele haben, ab und führt sie als Beispiel eines Accidenz überhaupt an. Zum Gedanken vgl. Porphyrius 4a 28. «7) Mikr. das.: ועוד שמדין המקרה שיהיה נשוי על נועים רבים שכן חוקו שיאמר על רבים מתחלקים בנועם ואין השכל והמבטא מצואים לשום דבר אלא לאדם לבדו. In dieser letzten Unterscheidung weicht Ibn Saddik von Porphyrius ab, dem er sonst folgt. Ibn Saddik behandelt die Vernunft wie ein loiov, hebr. פרט, während sie Prophyrius 5b 29 als oiatpopd, hebr. פרק, gilt. Der Artunterschied kann wie das Accidenz auch von verschiedenen Arten ausgesagt werden. Im Uebrigen trifft die ganze Beweisführung die Mutakallimun nicht, da sie von ganz anderen Voraussetzungen ausgehen und einen Unterschied zwischen wesentlicher Form und Accidenz überhaupt nicht kennen (Moreh I, 73, VII). Für sie giebt es bloss Atome und Accidenzen, und daraus folgt für sie mit Nothwendigkeit, dass auch Leben, Beseeltheit, Empfindung ein Accidenz sei. 6״)Mikr. das.:אלו היה הבח הזה אשר לאדם יותר כסברתם שהוא מקרה היינו משיגים אותו בהדגש כמו שנשיג כל המקרים הגשמיים בין בשמיעה בין בראיה בין וכו. Vgi. Nem. de