Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1902-01-01 · 1902 · page 38

. .‘«u■?■- j w;■* ״» -^1 p 1 jyj l) ö־# ה0דח ברק נ׳ בבא יו«א המניח את הכד ברשות הרבים כוי. ואין א) דרך אדם להניחן “יה™ ברשות הרבים. רב׳סאמר בממלא את כל רשות הרבים. אבל אם אינה ממלא את כל רשות הרבי׳ אין דרך אדם להיות מניחם ברשות פירוש. שלא ידרוך על בלי המונח שם וישברנו או יוזק בו ועל המניח כליו שם מוטל לשמרו שלא ישבר ולא יגרום הזיק לאחרים כדאיתא בתום, פ״ב ה״ר מודה ר־ יהודה (החולק על חכמים בנשברה בדו ברהיר שם ולקט׳ מ*ב) לחכפד במניח אבנו וצלוחיתו לרשות הרב, ובא אחר וחוזק בהן הרי זה חייב מפני ששמירתן עליו ואין חילוק לענין זה בין אדם לבהמה ששניהן כשהזיקו בהילוכן בדרבן ברהיד פטורין בדאיתא בתום, פ״ג ה״ד ביצר פטור ובו, הזיק ברשות הרבים בדרך הילוכו פטור שורו וחמורו פטורין ואם הוזקו בעל התקלה חייב כדלעיל פ״ב היה וע, בתלמד ובב, ב״ז: ובפרט שורד. י״ב וכד ונקט התנא ונתקל בה להוציא את השובר במזיד ומשום סיפא לומר ואם נתקל בה ונפל והוזק בע׳ החבי, חייב ז בעל החבית. החליף לשון חבית בכד וכן לקט, במ״ה ופ״י מיד(ע־בב, שם ע*א> וסוף דמאי ובסוכה פ״ד מ״י קורא חבית מה שקרוי במעילה פ״ג מ״ז כד (תוי״ט) אף שלפי עיקר הלשון מחולקות הן כדמשמע מב׳ שם ויום טוב ט״וז (ע־ בראב״ד שהובא בשיט, מקובצ,) משום דבסתמא לא חילקו בין כד לחבית ובב, איתא אמר רב פפא היינו כד היינו חבית וכד ודוגמת, החליף התנא את הלשון בערכין פ״ב מ״נ ואמר גם שם רב פפא בב׳ י,: היינו חליל היינו אביב וע׳ פסחים פ״ב מ״א בל שטה וכר עבר ומנו ובד ז בנזקיו נ, שצ״ל בנזקו. 1תלמ1ד.| ואין דרך אדם וכד. כלוט׳ למה פטור המהלך ברה״ר והזיק בלי המונח שם ובטל הכלי.חייב כשהוזק בו וכי אין דרך בני אדם להניח כלים ברה״ר הלא רשאין ורגילין לעשות כן סע׳ לק, ה״ב) ואם כן המהלך הי, לו להתבונן בהילוכו שלא יזיק ולא יוזק ולא סבירא ליה לתלמודא ולאמוראים הנזכרים לקט־ הא דאמר ר, אבא בב, כ״זז הכי אמרי במערבא משמיה דר׳ עולא נאלטאיו לפי שאין דרבן של בני אדם להתבונן בדרבים ור שלא הי׳ ידוע מאמר זה לבעל התלמוד שלפנינו i בממלא. אולי צ״ל כאן ולקט׳ בממלאה ושבה אכד בדאיתא לקט־ לשון אינה ממל׳ והיתה ממל־ וכד (וע־ במה״פ) אבל בב, איתא בממלא רה״ר כולה חביות וקאי על המניח 5 את כל רשות הרבים. שאין לו למהלך דרך לנטות ז אבל אם אינה וכד אין דרך אדם וכד. בתמיד. וג׳ שלאחר שהקשה בתלמד ואין דרך אדם להניחן ובד לא הי, צריך לתרץ אלא רב אמר בממל׳ את כל רה״ר אבל לפי שרב לא אמר מאמרו בלשון תירוץ אלא דמתניתין מיידי בממל׳ את כל רד,"ר ראם לא בן הכי אין דרך אדם להיות מניחם וכד הציע יולדת ובפ״ב מ״א איתא ארבעה מחוסרי כפורים וארבעה מביאין על הזדון כשגגה וכף ובמ״ב אלו מביאין על הזדון כשגגה הבא על השפחה וכח ובמ״ג המשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה וחמשה מביאים קרבן עולה ויורד אלו מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה הבא על השפחה ביאות הרבה וכף ובמ״ד האשה שילדה ולדות הרבה וכף אלו מביאין קרבן עולה ויורד על שמיעת הקול וכף והיולדת והמצורע ומה בין השפחה לבין כל העריות וכף ונספח בתהילה קיבוץ הלכות של פ״ג שכבר היו סדורות כס למשניות הקודמות לפי שבקיבוץ ההוא נמצאו גם יכן הלכות קרבן יולדת ולאחר שנתחברו יחדיו ונעשו כקיבוץ אחד נספחו לכריתות פ״א מ״ב לפי ששם נשנית על אלו חייבים על זדונם כרת ועל שגגתם חטאת ובקיבוץ ההוא פ״ג מ״א איתא וארבעה מביאי ן על הזדון כשגגה וס שגם המשניות מיבמות פ״ו מ״ב עד סוף פ״ח שעיקר דיבורן הוא בנישואי הכהנים ואכילת נשיהן בתרומה היו מסודרות מכס־, ולפי שיש בהן הלכות השייכות ליבמות (פ״ו מ״ב ומ״ו פ״ז מ״ד פ״ח מ״ד ומ״ה ומ״ס נספחו למסכתא זו ובענין המשניות מפ״ט מ״ד עד סופו ע' לקט* למ' י״ב וע' גם כן בב״מ פ״ח שהמשס ס וח וה' מדברות בענין הדינים שנאמר בהן.יחלוקו ולא נסמכה להן מיד מ״ח שנאמר גם כן בה יחלוקו * את חדש העובר אלא הובאו ממ״ו עד סוף הפרק דיני משכיר בית לחברו שכס היו מסודרות מכבר ובתוכן הדין של מ״ח.; א> *ד לק4 ה 0 לקמ' ה מכות פ"; וס כ״ז1