Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1902-01-01 · 1902 · page 39

בסא קמא (63) tb המניח פרק ג׳ ג ע״ב המניח את הכד בר״ה ובאא) אהר ונתקל בה ושברה פטור א) חום, ם״נ ה*ד ואםב) הוזק בה בעל החבית חייב בנזקיו. ס חום- ם־ב ה־ל פירוש. המניח והו׳ לאחר ששנה התנא לעיל סוף פ״ב אדם מועד לעולם ופו׳ סימא את עין חבירו ושיבר את הכלים משלם נוק שלם בא להשמיענו כאן שלפעמים אדם פטור מלשלם על נזקו והיינו כששיבר בדרך הילוכו כלי המונח ברשות הרבים וכן כשהיו שנים מהלכין ברשות הרבים וכו׳ והזיקו זה את זה כדאיתא במ״ז ונ״רן שמשניות הללו פד סוף מ״ח המבארות דיני נזקין ברשות הרבים שרובן תולדה דבור (פ׳ לפיל פ־א ה״א) כבר היו סדורות לפני התנא ולפי שיש בהן דברים השייכין לפנין נזקי אדם ומקומן הכא הציג כולן כפידורן מכבר הנה ודוגמתו בחגיגה פ״ב מ״ה פד סוף המסכתא ע׳ רש״י חני׳ י״ח: ודרכי המשנה פיד כלל ל״זי) בתמורה פ־א מ״ד וה׳ <פ*ה פד מיד.) וכן בגיטין פ״א מ״א עד פ*ב מ״א נשנו הלכות שליח המביא נט ובפ״ב מ״ב פד פ*ג מ״ב הלכות כתיבת הנט ובתוכן הובאו כני על ידי גררא דפ״ב מ״ה: הכל כשרין לכתוב את הגט אפילו חרש וכו׳ הלכות הבאת הגט: הכל כשדין להביא את הנט חו׳ן מחרש ובו׳ עד סוף הפרק ובשביל אותן הלכות שנשנו כאן אגב נררא נספח כל קבוץ המשניות של כתיבת הנט פד פ־נ מ״ב שהיו כנ׳ מסודר מכבר לפ״ב מ־א ושוב חזר התנא ופירש בפ*ג מ״נ הלכות הבאת הנט וכן בתמורה פ״נ מ״א איתא אלו קדשים שולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן ולד שלמים ותמורתן וכו׳ עד פ״ד מ״א ולד חטאת ותמורת חטאת וכו׳ ובפ״ו נשנית כל האסורין על נבי המזבח אוסרים בכל שהן הרובע וכו׳ ואתנן ומחיר וכו׳ ואח״ב בם ■ב עד סוף מ״ד הלכות אתנן ומחיר ובתוכן במ״נ ולדותיהן מותרים ובמ״ה כל האסורים על גבי המזבח ולדותיהן מותרים ולד טרפה וכו׳ ונ׳ שכל הפרק או קיבוץ ההלכות עד סוף מ״ד ככר הי׳ סדור לפני התנא ולפי שיש בו דברים לפנין ולד הביאו הנה וכן בקידושין פ־נ מ״ז פד מ׳ ייא נשנה דין נאמנות האב לענין קידושין ויתר דיני נאמנות הנזכרין שם ובמ׳ י״ב פד פ״ד מ״ז הובאו הלכות יוחסין ובתוכן איזהו ממזר ובמ״ח איתא האומר זה בני ממזר אינו נאמן וכו׳ ואח״ב נשנית במ״י ובמי יי׳א שאר דיני נאמנות ונ״ק שקיבוץ משניות מפ״ג מ׳ י״ב עד פ״ד מ״ח הי׳ סדור לפני התנא מכבר ושנה כולו פה בשביל משנה האחרונה ששייכה כאן.**) (ופי יומא פ״ב מיג וד׳ ופ*ג מי־א ותמיד פ״ג מיא וב׳ ופיה מיב שכבר היתד. סדורה לפני התנא דיומא והשתמש בלשונה [פיב מידו הפיים השלישי חדשים לקטרת באו והפיסו והרביעי חדשימעמישנוסמי מפלה וכו׳ שאינה מובנת כראוי לפי הסידור ביומא): פטור וכו׳ ואפ״פ שהי׳ לו לניזק רשות להניח כליו ברה״ר כדאיתא בתלמו׳ כאן ולעיל פיב היא ואדם המזיק מועד לעולם מימ אין לאדם המהלך כדרכו ברהיר להתבונן •) ועל סידור המשכיות בסנהדרין פ״י מ״א עד מ״ג ע׳ בחידושי הר", לסכהדר׳ דף ס״ג: (ולדף קי״אס שאינו' בגלל המשנה שלאחריהן אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעולם הבא לפי שבספרים הישנים ליתא במ״ד הגי׳ אין להם חלק לעולם הבא ולא תתכן אבל המשכיות האלו מחוברות לקודמות וכן נ׳ שלאחר שנשנית בס״ט מ״ג עד סוסו מיני עונשים משונים ובסופו מיתה בידי שמים שכה התנא' את העונש בידי שמי׳ לענין חלק לעולם הבא וכן הובא בפי׳ המיוחס לריטב״א על סרק חלק (דסו׳ פראג דף ל״א סוף ע״ב וכו׳ והפירוש הוא לר׳ דוד בוכסיד כאשר הוכיח החכם ר׳ ש׳ ז׳ ח׳ האלברשטאם זצ״ל בראש דברו לפי׳ הריסב״א על נדה והעיר עליו החכ׳ ר׳ נ׳ בריל במ״ע שלו לשב׳ ג׳ צד קצ״ח) שבספרים ישכים ובספר [כ׳ שצ״ל ובסדר] המשכה לא גרסו אין להם חלק לעה״ב אצל אנשי עיר הנחיות וכן ליתא ' בירוש׳ ד׳ ויכיצ׳ וקראקא(ובדסו׳ קראט׳ נדפס בטעות) ובמתכיתא דבני מערבא. *•) ויותר מזה מציכו בכריתות דשם פ״א מייא איתא שלשים -ושש כריתות בתורה וכו׳ ובמ״ב על אלו חייבים על זדונם כרת ועל שגגתם חטאת וכו׳ ואח״כ נשנו במ״ג עד סוף הסרק הלבות קרבן