Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1902-01-01 · 1902 · page 37

(6$) Mb המניח פרק ג׳ בבא קטא הרבי,. שמואל א) אמר או כממלא את כל רשות הרבים או עד שתהא » ע׳ בב׳ ®מ נתונה על קרן זוית. אמר רבי לעזר ואפילו אינה ממלא כל רשות . הרבים אם יטלינה מיכאן ויתנינה כאן הרי זה בור. ואפילו אינה נתונה על קרן זוית אין דרך אדם להיות מניחן ברשות הרבים. היתה ממלא כל רשות הרבי׳ אם יטלינה מיכן ויתנינה כאן נעשה בור. אלא יטול ב)המקל וישברנה או יעבור עליה ואם נשברה נשברזז. ססכ״ז־כ־ח• נישמעינה מן הדא שור ג>שעלה על חבירו ובא בעל השור לשמוט פ*ג די״ו את שלו או הוא ששימט את עצמו ונפל ומת פטור. אם דחייו ונפל ° ומת חייב. ולא יכיל מימר ליה אילו סשבקתה הוינאייהיב לך נזקך. י)ע'ב' שם עוד הוא דו יכיל מימר ליה אילו שבקתה הויתה יהב לי חצי נזק. הגע עצמך שהיה מועד. לא כל ממך שאהא מחזר עמך על בתי דיני׳. פירוש. תלמודא כל דבריו כמו שאמרן 5 שמואל אמר או וכר או עד שתהא נתונה על קרן זוית. או אינו פטור עד שתהא הכד נתונה בקרן זוית של רה״ר ובא אחר דרך מבוי שלא הי׳ יכול לראות מתוכו את הכד ופנה לזוית רה״ר ונתקל בה ונ״ק שלכאן שייך הא דאיתא לקמן במילתיה דר' לעזר ואפילו וכר אין דרך וכר בשיבוש ויש לגרום כאן בכה״ג אבל אם איר ממל׳ את כל רשות הרבים ואינה נתונה על קרן זוית אין דרך אדם להיות מניחן ברשות הרבים ומלקמ׳ דדו יוצא שרב מודה להא דשמוא׳. אמר ר׳ לעזר ואפילו אינה ממלא כל רשות הרבים. נ׳ שכאן צ״ל ואפילו אינה נתונה על קרן זוית: אם יפלינה וכר. כלומ׳ אף שיש רשות לאדם להניח כליו ברדדר מ״מ משהניחו במקו׳ אחד אין לו רשות לשנות מקומו וליטלו מבאן ולתתו לכאן ואם עשה כן הרי־ הוא כאילו עשה בור לפי שהניח תקלה ברדדר ובהכי מיידי מתניתין ולפיכך חייב כשהוזק בו אחר ואין לו דין תשלומין כשנשבר על ידו בדרך הלוכוז ואפילו וכר ברשות הרבים. ע׳ לעיל*) 5 היתד. ממלא וכר. בעיא היא אליבא דר' לעזר כיצד יעשה; אם יטלינה וכר. כלוט' הרי אינו רשאי ליטלה ולהניחה בסקר אחר משום שימשה ע״י כך בור ברה״ר אלא מה יעשה ישברנה במקל ללכת לדרכו או אינו רשאי לשברה בידיו אלא יעבור עליה ואם נשברה נשברה כלוט, אין בכך כלום ואינו חייב עליה ופשיט נשמעינה מן הדא דתניא שור שמלה וכר הרי שאינו רשאי להפיל ולהזיק את השוד שעלה כדי להציל את שלו אלא שומט ומציל את שלו <וע' לקט׳) ואם יפול וימות ע״י כך השוד שמלה אינו חייב עליו וכן כאן לא ישבור את הכד ללכת לדרכו אלא יעבור עליה ואם תישבר מ״י כך אינו חייב עליה ומקשה תלמר על הברייתא ולמה לא יכול לומר במל שור שמלה לבעל שור התחתון למה נרמת לי נזק ע״י שמיטתך הלא אילו הנחתו ולא שמטת את שלך מתחת שלי אפילו הוזק שלך ע׳־י כך הייתי משלם לך נזקך ומשנה אף בעל שור התחתון הוא שיכול לומר לו -ולהשיבו אילו הנחתיו וחוזק שלי היית משלם לי רק חצי נזקי ושוב מקשה לדבריך הרי שהיה שור שעלה מועד והי' חייב לשלם לו כל נזקו משלם למה לא יכול לומר בעלו לשכנגדו אילו הנחתו הייתי משלם לך נזקך ומשנה שיכול הלה להשיבו לא הכל ממך ולא בך הדבר תלוי שאהי׳ מחור עמך על בתי דינים מד שאמצא דיינים מוכנים לדין ולשון מחזר על בתי דינין כר לאו דווקא ואינה אלא *) כן כ׳ לפרש לפי התלמוד (וע׳ לקמ׳ ה״ס אבל ק׳ לומר שאמוראים הראשונים כרב ושמו׳ פירשו את המשנה בדרך דחוקה כל כך לפי שסברו שיש לאדם להתבונן בדרכיו ברה״ר ואולי יש מקו׳ לומר שהם פירשו אח המשנה כפשטה אבל לא סברו כמותה ואמרו צראין דבריה בממל' את כל רה״ר או בשהכד נחונה על קרן זוית אבל cm לא כן הבי אין דרך אדם להביה כלים נרה-ר.