Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1902-01-01 · 1902 · page 34

0ד (68) המניח פרק נ׳ כבא קמא מיחשדוניה. מן דייתון רומאי אסיר. הניח אבנו ברשות הרבים. . ובא אזר והניח אחרת סמובה לח ובא אחר ונתקל בזו ונחבט בזו מי חייב בנזקו הראשון או השני. נישמפינה מן הדא שור »)שדחף לחבירו ונפל לבור בעל השוד חייב ובעל הבור פטור. רבי נתן אומר במועד זה נותן מחצה וזה נותן מחצה. ובתם בעל השור נותן שני חלקים ובעל הבור רביע. אמר רבי חנינה כיני מתניתא מ ע׳ע־ י׳• וכ״ט- בעל השור נותן.שלשה חלקים ובעל הבור נותן רביע. הניח ב)אבנו ברשות הרבים ובא אחר והניח אחרת סמוכה לה ובא אחר ונתקל פירוש. דרבינו הקדוש ובמעשה תור׳ ובחופת אלי׳ רבה שטר ר): הניח אבנו וכר אולי נקט אבנו משום דאף שדרך אדם ויש לו רשות להניח בדו גרח־׳ר מ״מ אין דרכו ואינו רשאי להניח אבנו ברד,"ר ואם הניחה וחוזק בה אחר חייב בנזקו טל בל פנים ואם נאמר שלשין אבן לאו דווקא צ״ל דמיירי שנטלה מבאן ונחנה לבאן אליבא דר׳ לעור: ונתקל בזו. ונפל ונחבט ולקה בזו: בעל השוד חייב לפי ששורו הוא הנורם הראשון לנזק ומשלם כנ׳ במוטד נזק שלם ובתם חצי נזק: ר׳ נתן אומר ובו־. דסבירא ליד, שלא אזלינן בתר הראשון שגרם הנזק ולפי שאילולי השור דחפו לא נפל ואילו לא נפל לבור לא מת ושניהם יחדיו נדמו את הנזק מחצין בעליהן את התשלומין ביניהן ובמועד שמשלם נ״ש על דחיפה זה נותן מחצה ובו׳ וכן לעניין הבעיא לדברי חכמים שמחייבין את מי שגרם הנזק בראשונה מי שהניח את האבן שנתקל בה הניזק חייב והשני פטור ולדברי ר׳ נתן זה משלם מחצה וזה משלם מחצה: ובתם בעל השוד נותן שני חלקים ובו׳ נ׳־ק לנרו׳ ובתם בטל הבור נותן שלשה חלקים ובעל השור נותן רביע (ובדאיתא בתום׳ ובבריי׳ בב׳) אמר רבי חנינה ביני מתניתא בעל הבור נותן שני חלקים ובעל השור נותן רביע והטעם שבטל השוד אינו .משלם אלא רביע הוא ברור לפי שבחם אינו משלם אלא חצי הנזק המניע על חלקו והיינו רביע אבל הי׳ קשה לר׳ חנינא למה יתחייב בעל הבור שהחלק המגיע לנזקו הוא מחצה לשלם רביע יותר מכדי חלקו ומשום הכי אמר כיני מתניתא בעל הבור נותן שני חלקים בלוט׳ מחצה ולפי שמעיקרא נשנית שלשה חלקים נקט לשו שני חלקים ורביע הנשאר יפסיד הניזק*): הניח אבנו ובו׳ ובא ובו׳ עד השני יש למחוק (מהרא״ף ופ־׳מ ע״ש ובא בג׳ ע׳יי שהסופר רצה לכתיב הניח אבנו ברשות הרבים ובאת הרוח ובו־ והשגיר עיניו למעלה על הניח *) כן נ״ק לגרו׳ ולפרש כאן אבל מ׳ימ יש לקיים גירסת התוספתא כמו שהובאה פה מעיקרא ולומר שאין לו לנפק להפסיד כלום דכיון דמת שורו ע״י הנפילה לבור ובעל הבור הכשיר אח נזקו וחייב בתשלומיו חייב לשלם נזק שלם כדין בור ואף שלא בעל הבור לבדו הכשיר את נזקו אלא שבע׳ השור הדוחף סייעו להזיק וחייב גם כן לסייע עמו בתשלומין מ־־מ הנפק תובע תשלימי כל נזקו מבעל הבור שפל ידו נעשה כל הנזק ונגמר והוא חייב בנזק שלם ובעל השור המזיק יסייעו בתשלומין כפי חלק המגיעו והיינו רביע ויש לומר שזה עיקר כוונת התירוץ וכס של רבא בם נ״ג. באמרו דאמר ליה בעל השור והניזק) לבעל הבור אנא תוראי בביוץ־ אשכחיתיה את קטלתי' וכס אלא שהתירוץ לא קאי אסברא האי פלגא הזיקא עבד והאי פלגא הזיקא עבד אלא אסברא האי כוליה הזיקא עבה והאי כוליה הזיקא עבד וע׳ בתום׳ שם ד״ה לעולם ואף שיש לקיים לפי זה עיקר גיר׳ הספר ולומר שביריות׳ שהובאה כאן נשנית מעיקרא בעל הבור נותן שני חלקים ובעל השור רביע ורביע יפסיד הנתק ואמר ר׳ חנינה כיני מתניתא בעל הסד נותן שלשה חלקים וכס מטעם הנזכר מ״מ נירס' התוספתא ולשון שני חלקים תחת מחצה וקיצור לשון כיני מתניחא בלא נתינת טעם מראין ק׳ לגרום ולפרש כדלעיל.