Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1902-01-01 · 1902 · page 31

(71) m הטניח פרק ג׳ בבא קטא הלכה ב׳ נשברה כדו ברשות הרבים כו׳. רבי לפוראטד בשעת נפילה נחלקו. אבל לאחר נפילה כל עם» מוריי שחייב. אמר רבי») יוחנן בק בשפת נפילה בץ לאחר נפילה היא המחלוקת א) ע׳ ב׳ ב״ט מתיב רבי יוחנן לרבי לפור אם בשפת נפילה פטור. אינו קל וחוטר לאחר נפילה. ולמה פטור בשעת נפילה שכן אדם סמבקיר נזקיו סע׳ב־שם ברשות הרבים. אית מתניתא מסייעא לדק. ואית מתניתא מסייעא לדין דתני מורק חכמים לרבי יורן במניח אבנו ומשואו ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בהן פטור שעלג) מנת כן הנחיל יהושע 0 חוס- פ*י ה׳ כ״ן לישר׳ את הארץ. הא אם לא הנחיל יהושע לישראל את הארץ פיל לק׳ב״בס״הה״א _;__ כתובו׳ ס׳י״גה״ז פירוש. 1תלמוד.| בשעת נפילה וכר כלו«' כשהוזק האחר בשעה שנפל הראשון •נפלה הכד והיינו כל כמה שלא הי־ לו פנאי לסלק נזקיו(תוספות כט. ד״ה פליני) נחלקו התנא קמא סובר נתקל כפושע הוא וחייב ור׳ יהודה סובר כאנוס הוא ופטור אבל לאחר נפילה כשהוזק לאחר שהי' לו פנאי לראשון לסלק נזקיו ולא סילקן כל עמא מוריי אפילו ר״י שחייב ז מתיב ובר אם בשפת נפילה. שהיתה הכד סל שכמו או בידו של אדם שהוא מועד לסולם וחייב בשמירתה לפי שממונו היא ועל הניזק אין לו להתבונן בהילוכו שלא יוזק לפי שרשות הרבים פנוי פטור אינו קל וחומר לאחר נפילה כלוט׳ אין לדון לפי מדת קל וחומר שי' פטור כשהוזק בה אחר לאחר נפילה שאינה בידו של המזיק ואינה ממונו לפי שנשברה והפקירה(ע, לקמן> ופל הניזק הי, לו להתבונן שלא יחליק במים או שלא ילקה בחרסיןז ולמה פטור וכר ברשות הרבים. אולי שייך למטה ויש לנתם בכה״ג אית מתניחא מפייפא לדין וכר תני מודין חכמים וכר הא אם לא הנחיל וכר חייב ולמה פטור בשמת נפילה נשכן אנום ולמה פטור לאחר נפילה] שכן אדם מבקיר נזקיו ברשות הרבים. ופי, יש מתניתא המסייפה לזה ויש מתניתא המסייעה לזה ולא הוזכרו כאן תני מודין חכמים וכר במניח וכר פטור. כלומר בהלכה ובמאמר המניח וכר פטור ואין צורך להגיה שהוא פטור וכה׳־ג בתום׳ פ" ב ה״ד ז שעל מנת כן הנחיל וכר. שי׳ לכל אחד דשות להניח אבנו ומשאו ברה־ר וסל הנמק להזהר שלא יכשל ולא נחלקו חכמים ור׳ יורן אלא בבשנשברה כדו וכר•) ומקשהתלמורא טעמא דפטוד משום שעל מנת כן הנחיל וכר הא אם לא הנחיל וכר חייב ואם כן במקו־ דלא שייך זה הטעם במו בנשבדה כדו וכו׳ חייב ואם כן למה פטור בשעת נפילה לר׳ לעור אליבא דר׳ יהודה ומשני משום שנחשב הנתקל באנוס ומקשה ולמה פטור לאחר נפילה לר׳ יוחנן אליבא דר׳ יהודה שאף שאנוס הי׳ בשעת נפילה מ־־מ הי׳ לו לשלק נזקיו לאחר נפילה ומשני שכן אדם מבקיר וכו׳ שיש רשות לאדם ב״ק סיי ה״ב נזיר ס״ז ה״א דף סו ע״ב וס בק' ©"א וס״ב. •) וברייתא זו חולקת כס על משנתנו דלעיל אבל לסי התלמוד שם ואין דרך וכר רב אמר וכו׳ מסכמת עמה דמשנתנו מיירי בממלאה וכו׳ מה שאין כן הכא אבל מ״מ מב״מ פ״י מ״ה <וע' ביב ס״ב מ״ס 0 שלא סבר חנא דמשנתנו שאם משתמש אדם ברה״ר ברשות והוזק ע«י כד אחר שהוא סטור לפי שעשאו ברשות ומלק" סוף ס״ו נ׳ שפליגי בזו חכמים ור׳ יהודה וכן יוצא מתום׳ ס״ב ה״ו ס״ו הי כ״ח וע׳ בב״מ שם ם׳ י״א ה״ה וה׳יו וח׳ וכן איתא בהדיא בברייתא בס ב״מ קי״חן וע׳ בתל׳ שם ולפ״ז הי׳ כ׳ לומר במניח אבנו וכס ברה״ר ובא אחר והווק בהן שפטור לכ״ע אליבא דרי יהח־ה וק׳ דבתום׳ פ״ב מ*ד איתא בפירוש מודה ר' יהודה לחכמים במניח אבנו לרשות הרס ובא אחר והחק בהן הרי זה חייב מפני ששמירחן עליו וכן כ׳ ממשנתנו לעיל דר׳ יהודה מודה במניח שהוא חייב ואולי יש לומר לסי התנא דתוס׳ ודמשנתנו שלא הותר לאדה להניח אבנו וכו׳ ברה"ר אלא כשעומד עליהן ומשמרן והיינו דקתני בתוס׳ מפני ששמירתן עליו וכן משמע ק׳ מסיפא שם הכיח אמו ומשאו ברשווו הרביש אמרו לו סכה אותן וכו׳ ולא שייך כלל לסוהרו מפני שעשאו ברקות אם החק־בהן 1m קס-ד