Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1902-01-01 · 1902 · page 30

(72> m המניח פרק ני בבא קמא מנת p חייב. על דמתיהא) דרבי יוחנן במתכדן לחדפין. על דעתיה דמי לעור במתבוין להזיק. רבי זירא ורבי לא תריהון אמרק מודה רבי יודה לחכמים במבקיר שור שננה ברשות הרבים שחייב. לא דומה בזק עומד לנזק מהלך. פירוש. להפקיר דברים שהן שלו וגורטין נזק לאחרים ברה״ר שלא י' נחשבין כשלו ויפטר משמירתן ומתשלומי הדקן וסתם מי שנשברה כדו ברד,"ר מפקיר מימיה ותרפיה וכ¬ שלא סבר ר׳ יוחנן שמפקיר אדם נזקיו ברה״ר ופטור עליהן אלא בכה־־נ שנשכרה בדו ע״י אונם ולא נתכוין להניח תקלה ברה״ר ואע־־פ בן אם לא הפקיר שבריה ורצה לזכות בהן חייב עליהן משום ממונו אבל כששיבר כדו במתכוין חייב על נזקה. אפילו לר־ייוחנן כשהפקירה ומשום הכי החופר בור ברה״ר חייב עליו לכ״ע ובדתנן בפ״ה מ״ז וע, בב־ ב״ט*)? וברש״י שם ד״ה דמפקיר ובתום, פ״ב ה״ר: על דעתיה דרבי יוחנן ובר. לפי שפירש תלמודא שדברי ר, יהודה במתניתין במתבוין חייב סובבין על בבא דנשברה כדו ובכשנשברה כדו מחלק בין שנעשה במתכין לשנעשד. באינו מתכוין אמר על דעתו של ר, יוחנן שאמד שגם לאחר נפילה פליני חכמים ור, יהודה וטעמו של ר׳ יהודה שפוטר בשאינו מתכוין לפי שכן אדם מפקיד נזקיו ברה״ר יש לפרש במתכוין חייב במתכוין לחרסין שדעתו עליהן ואינו מפקירן ומשום הכי חייב עליהן 5 על דעתיה דרבי לעזר. דאמר שלאחר נפילה כ״ע מורו שחייב ולית ליה האי סברא שיפטור משום שכן אדם מבקיר נזקיו ואין לחלק. אליביה בין מתבוין לחרסין ובין שאינו מתכוין יש לפרש במתכוין חייב 5 במתכוין להזיק. שכוון לשבור את הכד ולהזיק ולא נשברה ע״י שנתקל ונפל ז רבי זירא וכר. כר, יוחנן סבירא להו דטעמא דר׳ יהודה דפוטר לאחר נפ-לה משום שכן אדם מבקיר ובר ואמרו שמודה ר, יודה לחכמים במבקיר שור וכר שחייב? שור שנגח ברשות הרבים אולי צ־ל שור ברה־־ר וננח (או שור הנונח ברה״ר. כלוט, שור שטבעו לינח)? לא דומה וכר. כלוט, מפני שאינו דומה נזק עומד כחרסין שאינן מזיקין אלא במקומן כשהולבין עליהן בלי עיון וקל היא להשמר מהדקן לנזק מהלך בשור(הנונח) שקשה להשתמר מהדקו אם אין להן בעלין השומרין אותו: *) והנה לשימת הב׳ שם ע״א דמה שאמר ס אלעזד בשעת נפילה מחלוקת היינו אף בשעת נפילה ובין לס אלעזר ובין לס יוחנן פליגי ר״מ וחכמים-(ר״ס בין בשעת נפילה ובין לאחר נפילה ורבנן סברי דמפקיר נזקיו פטור נצרוך לומר דפלוגתא דס יוחנן ור״א שם ע״ב אליבא דרבנן לעני ן מפקיר נזקיו דחד אמר חייב וחד אמר פטור היינו במפקיר נזקיו דעלמא דבהפקר הבא ע״י אונס פטרי רבנן לכ״ע ואם כן מאן דאמר המפקיר נזקיו פטור לית ליה דהחופר בור ברה״ר חייב אבל אם נפרש דברי ס אלעזר שם דבשעת נפילה מחלוקת כפשוטן דלאחר נפילה דברי הכל חייב כמו שרצה תלמודא שם לפרש בתחילה וכדאיתא בירוש׳ משום דמפקיר נזקיו אף ע-י אונס חייב גם לס יהודה וס יוחנן חולק עליו וסובר דמפקיר נזקיו סטור אליבא דס יהודה יש לומר דפלוגתייהו לענין מפקיר נזקיו אינה אלא בשהפקיר ע-י אונס אבל במפקיר נזקיו דעלמא ובחופרבור ברה"ר לדברי הכל חייב ומדברי הברייתא בס אין להקשות על ס אלעזר כי הברייתא כס חולקת על המשנה (ע׳ לעיל) ואולי לא היתה ידועה לו או אולי סמך על ברייתא אחרת כי אית מתניתא מסייעא לדין ראית מתניתא מסייעא לדין אמנם מדברי ס זירא וס לא לקט* משמע שלא חילקו בין הפקר הבא ע״י אונס להפקר נזקין דעלמא דאם חילקו ביניהן לא היו צריבין לחלק בין נזק עומד לנזק מהלך וע' בתוס' פ״ב ה״ד הניח אבנו ומשאו ברשות הרבים אמרו לו. פנה אותן אט 1אמר1 אי איפשי בהן וכר בא אחר והוזק בהם הרי זה חייב נפלו וכר דר ממנה שהמפקיר נזקיו דעלמא ברהיר חייב. א) ב" כ״״ט.