Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1902-01-01 · 1902 · page 29

73) teÖ) המניו! פרק ג, \ *öp toä ג׳ השופך א)מים ברשות הרבים וחוזק בהן אחר חיייב בנזקו.»mrwvm-s המצניע את הקת ואת הזכוכית והגוךףב) גד,רו בלןצים וגףרג) שנפל מ׳זהי־א . וו _ * ב) ע"־ בחוס* ס״ב לרשות דרבים והווק בהן אחר חייב בנזקו. ה»ה a «• בס׳מ ם■* מ״ד ובוזוס׳ ב״ק ----־—:— ®ם וב״מ ם׳ י*» ה״ו פירוש. ג׳ השופך מים וכר. לפי ששנה התנא לטיל במ״ב נשכרה כדו בר״ה והוחלק אחד במים וכד חייב ועדיי! לא ידטנו ששפיכת מים ברודר נחשבה לנתינת תקלה שנה כאן בפירוש השופך מים ברה׳־ר וכר חייב והיא כמין ביאור למשנה הקודמת ודוגמתו בברכות פ״ו מ״ב ששנה על כולם אם אמר שהכל נהיה יצא וטדיין לא שמענו טיבו של ברכה זו שנה אח״ב במיג על דבר שאין גידולו מן הארק אומר שהכל וט־ בגיטין פ״ט מ״א ב׳ וג׳ וכן ביומא פ״ג מ״ד שנה קבל את הדם וזרקו נכנם להקטיר קטורת של שחר וכו׳ ומפרש אח־־כ למד. נקט סדר הזה במדד. קטורת של שחר היתד. קריבה בין דם לאברים ועי שם מ״ב(הורידו וכר) וריש ם*נ ובירוש שם וכן בר״ה פיב מ״א שנה אם אינן מכירין אותו משלחין אחר עמו להעידו ומפרש אח״ב למה הוצרכו לכך בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם משקלקלו וכו׳ התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירים וכפירר. ר׳ יומה בידוש, שם וכן שם פ״ד מ״ט שנה תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת ואין מקום להלכה זו אלא כשתקע שלא על סדר הברכות ושנה אח־־כ מי שברך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומי־יע ותוקע שלש פעמים וכן בחולין פ״ח מ״א שנה כל הבשר אסור לבשל כחלב וכר ואסור להעלותו עם הגבינה על השלחן חוץ מבשר דגים וחגבים וכו, ומבאר אח׳־כ שהיא מחלוקת בית שמאי ובית הלל וסתם דבריו כדברי ב״ה שהלכה כמותו באמת העוף עולה עם הגבינה על השלחן ואינו נאכל דברי ב״ש וב״ה אומרים לא עולה ולא נאכל ושוב הוסיף לבאר ששנה בר' יוסי באמרו אמר רבי יוסי זו מקולי בדש ומחומרי נדד. וע׳ בעדיות פ־־ה מ״ב ובתלמר חולין ק״ד: רבי יוסי היינו תנא קמא וכו׳ אלא ד,א קמ״ל מאן תנא קמא רבי יוסי וכן שנה בכמה מקומות סתם ומבאר אח״ב שהיא מחלוקת יחיד וחכמים (או יחיד) וסתמא כחכמים כמו בנדה פ״ב מ׳יו פ״נ מ״ז וט׳ בב׳ שם דף י״ט ויל׳ נ ובדה׳־מ צד רם״ט ורי׳ע. והוזק בהן אחר. ע״י שהחליק במים ונפל: המצניע את הקוץ ואת הזכוכית. נ, לפרש בקרקע רשות הרבים ולאחר זמן נתגלו וחוזק בהן אחר וט׳ בהערה לקמ,: והנידר נדירו בקוצים. ופרחו ויצאו לרד,"ר כדמשמע מתום׳ (ונ׳ שצ״ל שם המפריח גדירו בקוצים וכר הריזד. חייב תחת פטור) וע׳ בתלמר: וגדר. של קוצים כנ׳ כדמשמע מחום׳ ומיידי מתניתין בנזקי קוצים וט, ברש״י דל כ״ט: לרשות הרבים. נ׳ שקאי אכל בבי דמתניתין (ובתלמך איתא לשון המצניע ל,): והוזק בהן אחיי. אולי יש לפרש דמיירי בשהוזק בקוצי גדר לאחר נפילתו וחייב בנזקו לפי שהי׳ לו לסלק נזקיו ברה״ר ואף לר׳ יהודה דלית ליה להך סברא לעיל קמ״ב יש לומר שמודה הכא לפי שאין דרך להפקיר קוצי נדרו שנפל לרה׳־ר וחייב בשמירתן ובנזקן וכדר׳ יוחנן לעיל (ע׳ בדי) והא דחנן בב״מ פ״י מ״ד הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם נתנו לו זמן לקוץ וכו׳ מיידי כדמשמע בשהזיקו בשטח נפילתן(וע׳ בדי שהובאו בתוי״ט שם) ואולי יש מקר לומר שגם במתניתין מיידי בשהוזק בהן אחר בשעת נפילתו אלא דכאן מיידי בשלא בנאו כדרכו והתם כשבנאו כדרכו והתוספתא מחלקת בין כאןבפ״ב ה״ה לענין נדר ובין בב־־מ פ׳ י״א ה״ז לענין כותל בין בנאו כדרכו לשלא בנאו כדרכו וט׳ בתוספות דף ו׳ ט״א ד״ה ה״ג ובאדז ח״ג ב״ק סי, ט- וברשב״א לדף ו׳ ע״ב ובש־־מ שם שנמצאו ספרים שהי, כתוב בהן הכותל והאילן וכד חייב לשלם אבל גי, זו אינה נ׳ וע׳ בתלמיד ולטנין הגירסאות במתניתין ע׳ בד״ם והגי׳ וחוזק פהן אחר איתאנמי בטדב׳־מ ובאו״ז ובאגודה.