Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1902-01-01 · 1902 · page 27

נא (75)!w! פרק נ׳ ענא<ן$א הדאשונים היו מצניעק אותן לתוך שזייה עצמן ומעטדקין א) להן שלשה א> י׳ נזיז׳ פ״חה׳*» טפחים כדי שלא תעלם המחרישה. פים׳ והגודר גדייו הקיצים. dm׳<w אמר רבי יוחנן תיפתר דברי הכל כמפריח. 3)רבי־ בון בר חייה טעא 0 ״0> פיב ה׳־ח קומי רבי זעירא ולמה לינן פתרק לה בדבי יומי בי רבי יוד!- דאכ!ןר נ*כ־ם«3 שלשה ג)שהן סמוכין לרשות כרשות. אמי ליה ומה ביש לך דאיכא 0 ל^ פ״הה»!!9 רבי יוחנן מימר לך תיפתר דברי הכל במפריח. וגדר ש^^ל »׳» פ׳* ח* פירוש. וע׳ לעיל פ״ב ה׳־ב? מצניעין. כן איתא גט כן בב׳ ובתום׳ איתא מוציאין 5 שדה. אולי צ״ל שדות וכן היא בתום־ ולפי הב׳! שלא תעלם. כן היא נם לפי נוסחאו׳ התום׳ חוק מתום׳ שד.וצ׳ ר־ מ״ש צוק׳ (ע׳ ד,נ׳ שם) דאית בה שלא תעכב כמו בב׳ מיהו במה״ג שם לכ׳יא ל־־ד הועתק גם מתוך הב׳ שלא תעלם וכן היא ברמב־־ם ה׳ נ׳־מ פ־ י״ג ה׳ כ׳־ב.*) פיס־. המשנה נחלקה לפיסקאות וכל נושא.כר נחשבה לפיסקא מיוחדת וע׳ במבוא הירוש׳ למדד ז״ל דף קל״ט סוף ס״א: אמר רבי יוחנן תיפתר דברי הכל במפריח. ר שצ״ל אמר ר־ יוחנן במפריח והגי־ תיפתר דברי הכל באה ע״י אשגרת לשון דלקמן כי אין דרך להתחיל מאמר בלשון תיפתר ונם עדיין לא הוזכרה מחלוקת כדי להבין לשון דברי הכל ופי׳ דמיירי במוציא ראשי קוצי נדרו העומד בגבולו לאויר רה־־ר והשתמשו בלשו׳ מפריח כר לפי שנראין כפורחין באדר (ואולי היא קרובה ללשון פרעות המפורשת באהלות פ״ח מ״ב היוצאות מן הגדר) אבל אם היו מצומצמין בתוך שלו פטור לפי שאינו חייב על בור ותקלה שברשותו? קומי ר׳ זעירא. שאמר כר וקיבל פתרונו של ר׳ יוחנן? ולמה לינן וכר. ולמה אין אנו פותרין את המשנה במצמצם את קוצי גדרו ברשותו או כונסו מעט לתוך רשותו ואפילו הכי חייב לפי שהתנא דמשר סובר כרבי יוסי וכו׳ דאמר שלשה טפחים שהן סמוכין לרשות והיינו רשות הרבים הן חשובין כרשות הרבים להתחייב עליהן משום נזק ברה־׳ר לפי שדרך בני רה*ר להשתמש בהן והי־ ידוע לאמוראים שר׳ יוסי בי רבי יודה אמר כן אף שלא הובאה כאן ברייתא שנשנו בה דבריו וכן איתא לקט׳ פ״ה ה״ז״־ס אמר ובו׳ תיפתר בר׳(צ׳־ל כר־) יוסי בי רבי יהודה דאמרשלשה דברים (רשצ״לטפחים) שהן סמוכין לרשות כרשות ור שגם כאן צ־׳ל שלשה טפחים וע׳ בתום׳ פ״ו ה״ד***) ובב׳ נ׳. שר׳ יוסי בר׳ יהודה מחייב בארבעה טפחים הסמוכים לרה׳יר וע׳ מחלוקת ת״ק ור׳ שמעון בן גמליאל בתום׳ עירובין פ׳־א ה״ו ב׳ ט״ז וי' פ׳־א ה״נ דף י״ט ע־׳א כלאים פ״ד מ״ד(עירובין פ־־א מ׳־ט וי׳ סוכה פ׳־א מ־ט) עירובין פ־׳ ח מ ■נ ותום־ שם פ״ט ה׳ כ״ד וכ״ה? אמר ליה ומה ביש לך דאיכא וכר. דק שצ״ל ומה ביש לך דאתא (וכן הגיה רא״ף) ופי׳ ומה רע בעניך שבא ר׳ יוחנן לומר לך שתוכל לפתור אותו כדברי הכל כלוט־ אפילו לחכמים ובמפריח ואולי ר׳ יוחנן פתר את משנתנו במפריח על פי ברייתא (ע׳ בתום׳) ששנה ולפי טעמא דרב אחא ברית דרב איקא בב׳ כ״ט? שבמצמצם פטור לפי שאין דרבן של בני אדם להתחכך בכתלים יש לומר שנם ר׳ יוסי בי ר׳ יודה מודה במצמצם גדירו בגכול *) לסי הברייתא הי׳ מקף לפרש משנתנו המצניע את הקוץ ואת הזכוכית דמיירי במצניען בכותל חבירו ובא בעל הכותל וסתרו(ע׳ בנ״י) אלא שהתנא קיצר לשון המשנה שנשנית מכבר (ואולי נשנית מעיקרא על מעשה שהי׳ כך וחייבו את המצניע בכותל חבית לשלם) אבל ק״ק לומר שהתנא אחז בלשון קצרה כל כך ומתוך הסיפור של חסידים הראשונים יוצא שהיו רגילין להצניען בקרקע ולק מ יותר לפרש כדלעיל. **) וג׳ לגרו׳ לקמ' אין לי אלא בשחפר לקח וכף מניין וכו׳ וכי יש לו רשות למכור מקיו (תחת להבקיר נזקיו שבא כ0 ע״י אשבית לשון) ברשות הרבים אמר וט' *״*) אולי צ״ל שם ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר חייב וכר עד שירחיק את הטתל ארבעה״טפחים וט׳ נתחת מן הכותל) ופירף טתל בורו ע׳ ב״ב פ״ב מ״א. ׳ .