Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1902-01-01 · 1902 · page 25

נג(77) המניח פרק נ׳ בבא קם* הלכה ד׳ המוציא את תבנו ואת נפתו כו׳. במה זק. דבית רבי ינאי אמרי בשבחן. שמואל אמר בנופן. חזקיה אצר והוא פירוש. להוציאן לרה׳־ר כלל אפילו שלא להשהותן שם וברין הוא שה" לו לתנא לשנות המוציא זבל לרה־־ר וכר חייב בנזקו ואסור משום נזל אלא שבא להשמיענו רבותא שאפילו ההופך גלל של הפקר המונח ברה״ר(וההפיכה יפה לזבל ע׳ לעק שם צד קי״ס אף שלא הוציאו אלא שהניחו ממקד למקר או אפילו לא נטלו ממקד למקר אלא שהפך בו במקו׳ שהי׳ מונח (ע׳ בתלמר) על דעת לזכות בו(בדאיתא בתום' ובתלמו׳ ובב׳ כ״ט 0 חייב בנזקו לפי שזכה בו ואסור משום נזל כדאיתא בתום׳ בפירוש וכן בבריי׳ בדמאי פ׳־ג ה׳־ג ובבריי׳ בב׳ ל׳ז*) אלא שהתנא דמשנתנו קיצר ולא שנה בהדיא ואסור משום נזל אף שדבר זה הוא החילוק שבין רישא לסיפא"). את הגלל רבמ׳־ם פי׳ צואת הבקר וכן פי׳ רה״ג בכלי׳ פ״י מ׳־א כלי גללים ע״י כלים מצפועי בקר וע׳ לשון המקר׳ ביחזק׳ ד׳ ט״ו צפ' הבק׳ תח, גללי האד׳ ולש׳ תרנו׳ שם גלי חוריא וב־ הערר פי׳ זבל: בהן. כן היא כמעט בכל המקומר ואולי צ״ל בה כי נמצ׳ בלשון נקיב׳ בתום׳ ובתלמר כאן ובדמאי ובב׳ ב׳־ט: וע' בד״ם שם ובמדב״ם איתא בו ולעניו שאר הגירסאו׳ ע׳ בד׳־ם ומאמרו של רשב־־נ גם במדב׳־מ ליהא והגי¬ הו׳ הופך איתא נם כן שם(וכן איתא גם שם הגי־ לרשות הרבים וכן באר־ו){ [תלמוד.] במה זכן. נ׳ שצ״ל זכה : בשבחן. במה שהשביחו התבן וכר ע״י הוצאתן לרה״ר בלכדו זכה כל הקודם בהן לפי שהשביחו באיסור ולא זכו הבעלים בשבחן כלל והרי הוא הפקר לכל ושמין כמה היו שוין החבן וכר קודם שהוציאן וכמה הן שוין עכשיו והמותר הרי הוא לכל הקודם בהן: בגופן. כלומ׳ אף בגופן לפי שקנסוהו חכמי׳ למוציאן והפקירום: חוקיה אמר. קאי על ההופך את הגלל: והוא שהפכה על פניה לזכות בה. נ־׳ק שצ׳־ל והיא שהפ׳ על מנת לזכות בה כדאיתא בדמאי*") וכן הגיה ב׳ נתי׳ י׳ (והוא גם כן העיר על דברי הדשב־׳א לקידושי׳ כ־׳ו. ור״ן שם דף רי־׳ז.) וכן העתיקו הרמב־־ן (והעי׳ עליו ב' גליו׳ הש״ם לדמאי שם) והריטב״א לקיר׳ שם והם העתיקו עוד נא ב ל הפכה שלא על מנת לזכות בה לא ברא (כןאיתא בריטב׳־א וברמב׳־ן בשיבר ברא)! וחסר לפנינו ופי׳ דדא דההופך את הגלל ברה״ר חייב בנזקו היינו דוקא כשנתכוין לזכות בה בהפיכתה ונעשית ע׳־י כך שלו וחייב עליה משום בורו אכל כשלא נתכוין לזכות בה באופן זה אין הדין כן לפי שחוקי' סבר דלא מיידי מתניתין כשהפכה וסילקה ממקו׳ זה ברה׳־ר והניחה במקו׳ אחר ברה׳־ר דאז הי׳ חייב עליה אף כשלא נתכוין לזכות בה מאחר שהניח תקלה ברה״ר במקו׳ שלא היתד. מקודם (כדלעיל ה״א) אלא דמיירי שלא סילקה ולא הגביהה ממקר שהית׳ מונחת שם והפך בה בלבד ") ובכריו* האחרונה בב, שם יש חסרו, כס קודם המלות ואסורין משום גזל וע׳ בתלמו׳ שם. ״*) אבל מ״מ ק, שהתנא השמיט החילוק שבין רישא לסיסא וגם השמיט המלות לזכות בה ללא הזכיר דבשל הפקר מיירס ואולי יש מקו׳־ לומר שלשון המשכה מעיקרא הי׳ כעין שנשנית בתוס׳ ההופך את הגלל לזכות בה וכו׳ הרי זה חייב(כן היא הלשון בתוס׳ תהת חייב בנזקו במשנה) ואסורה משום גזל ולפי שהשונה פירש ההופך את הגלל ברד״״ר שנטלה והפכה ממקו׳ למקו׳ ואז חייב אף כשלא כתכוין לזכות בה כדאיתא בדמאי פ״ג ה״ג השמיט את המלות לזכות בה ומאחר שהשמיט מלות האלו הי׳ צריך להשמיט גם כן ואסורה משום גזל כיון דלא זכה בה כלל ואולי יש גם כן. מקו׳ לנמר שהתנא לא רצה לרדת למחלוקת ת״ק ורשב״ג(ע׳ בתוס׳) ומשום הכי השמיט הא דאסורה משום מל ולפי שלענין חיוב בנזקו אין חילוק בין אם זכה בה או לא כשהפכה ממקו׳ למקו׳ השמיט גם כן המלות לזכות בה וע׳ בב׳ ל׳ ג אדעתא חעירי והיא דעת דבית ר׳ ינאי לקמ׳. ״*״) בדם׳ קושט׳ איתא והוא שהם׳ על פניה כדי לזכות בה וס שהגי׳ באה ע״י הגהה.