Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1902-01-01 · 1902 · page 24

זזטניזן פרק נ׳ tm קפא שהפכה סל פניה לזכות בה. מילתיה דחזקיה אמר המטלטלץ ניקנין בהפיכה. אלא המטלטלין מהו שיקנו בגרירה. אמר רבי בון בר חייה נראין דברים בעמודין ובעורו׳ קשין. אבל בעירות רכין לא קנה עד שינביה. אמר ר׳ אחא ליידא פשטה על שיטתהון דרבנן. בן סורר ומורה מהוא שיהא חייב בתשלומי כפל בגניב׳ הראשוני או מאחר שהוא בהתריית מיתה יהא פטור. נישמעינה מן הדא הנונב פירוש. ולפיכך אינו חייב עליה אלא כשזכה בה ע״י הפיכתה ונעשית שלו 5 מילודה דחזק ברמב־־ן ובריטבא שם איתא מילתא וברשב״א שם מילתיה וכ׳־נ: אמר. שם אפרה ן המטלטלין. ברמב־־ן שם מטלטלין ובריטב״א כל המטלטלין ונירסתנו נ׳נכינ׳ז בהפיכה. ברמב־׳ן בהפבה ובריטב־־א בהפיכה ופי׳ כר בהפיכה בלא הגבהה (ע׳ קידוש־ פ־א היד) בי אפשר כר להפוך את הגלל מבלי להגביהה♦)} (בגרירה. ברמב־־ןשם איתא במשיבה:): נראין דברים. שיקנו בגרירה: בעמודין ובעורו׳ קשין. דכבדין הן מלהנביהן ואין דרכן להנביהן וברמב״ן שם איתא הקשים ולקמ׳ הרכים ובן איחא בקיר■ פ״א ה׳־ה: אמר ר׳ אחא ליידא פשטה וכו־. אולי צ״ל פשיטה בלו־מ׳ הכי אין לפשוט הבעיא לפי השיטה דנרסי רבנן והביא כל השיטה מן בן סורר וכו׳ עד תני אם היה גורר בו וכו׳ שחלו עליו וכו׳ כאחת ומן הברייתא הזו פושט הבעיא באפרו הא אם לא חלו עליו וכו׳ ורק שהברייתא היתד. ידועה לד׳ אחא ע״י שיטתהון דרבנן לבדה ולכן הביא כל השיטה: בן סורר ומורה. שאינו חייב מיתה עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים ויתרו וילקו אותו ויחזור ויקלקל ויגנוב ויאכל כמו בראשונה כדאיתא בסנהד׳ פ״ח מיג ודי: מהו ש־הא חייב בתשלומי כפל בגניב׳ הראשור. לאחר שגנב שנית מאביו ונתחייב מיתה(ואע־־נ דבין שחייב בתשלו־ כפל ובין שאינו חייב כל נכסיו לאביו מפני שהוא יורשו מ־מ נ״מ אם הקדיש או מכר ונתן נכסיו אם אביו מוציאן כדי תשלו׳ כפל לפי מרה־׳פ וע׳ בדמב׳־ם הל׳ מלוה ולוה פ׳ י״ט דדה) מי נימא כיון שאינו חייב מיתה על נניב׳ הראשור ואין חיוב המיתה וחיוב התשלומין חלין כאחת(ע׳ כתובות פ״ג מי׳ב תום׳ ב״ק פ״ט ה׳ י״ז) יהא חייב בתשלומי או נימא כיון שנניבה הראשונה מביאתו לידי מיתה לכשיגנוב שנית והיא התחלת המעשים שחייב עליהם מיתה יה׳ פטור ׳׳•) : או מאחר וכוי. נ׳ שחסר ואולי יש מקו' להשלימו בבה״ג 1מאחר שאינו במיתה יהא חייבו או מאחר וכו׳: שהוא בהחריית מיתה. הלשו׳קצרה ואולי פי׳ שהוא מעתה לאחר שגנב מוזהר בהת־את עונש מיתה שלא לגנוב שנית: נישמעינה ובו׳. כך השיבו על הבעיא: הנינב כים חבירו. ברה״י *) ע׳ בב׳ כ-ט! דמיירי כשהפכה למטה מג׳ ומשמע לפי הב• כנ״ק שקנאה בהגבהה ואין צריך שיעור ג׳ טפחים לקנין הגבהה ע׳ ברמבץ ובשאר הראשונים הנזכרים ז״ל והם פירשו את מאמרנו המטל׳ נקנין בהפיכה דהיינו בהגבהה למטה מג׳ וק״ק דאם הגבהה בפחות מג׳ טפחים סגיא לקנות בה והיינו הגבהה מה משמיענו הירוש׳ ולמה קורא אותה הפיכה. י ומה שפירשנו דמתניתין מיירי בשהפך את הגלל ולא סילקה ממקד למקד אוזר היינו דוקא לפי תלמו׳ הירוש׳ למסבתא זו(מם־ דנזיקין) שהוא משונה מתלמד הירוש׳ לשאר מסכתות(ע׳ בהקדמה צד כ׳) אבל לפי התלמד בדמאי פ״ג ה*ג מיירי בשהפבה ונטלה ממקד למקד אתר ולפיכך איתמר הא דסתנא שם והוא שהפכה על מנת לזכות בה על הברייתא שם דאסור׳ משום גזל אבל לעניין נזקין לא שנייה בין הפכה על מנת לזכות בה ובין לא הפכה על מנת וכו׳ חייב בנזקו דהא עשה תקלה מתחילה במקו׳ אחר ס־ה״ר. ־ **) היד יבולין לשאול כני גם על גניבה השניה לפי שאינו חייב על הגניבה עד שיאכל ברשות ארורים.