Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1902-01-01 · 1902 · page 20

נהי(82) ו*0נו&,.פרק נ* . :.3בא-קמא ן* *)ע* חוס״ם״׳בה״ה w n״e קררים שוד«־.מהלבין ■זה:.אתר wנתקל מיאשון מפל °-"אי .- :. נתקל השני . בראשון הראשון חדב בנוקר של שני. זמ׳בא?בחפימג וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה פטר. . שלזה 1; . ' , - דשות להלך ולזה רשות להלך. - . פירוש. ה' שני קדרים וכר הראשון הייב וכר. בתום פ״ב דדה שהובאה לקט׳ בתלמו׳ איתא קדרין שהיו מהלכין וכר הראשון משלם לשיני והשיני לשלישי ובו׳ וחייבין על נזקי אדם ופטורין על נזקי בלים.... אם הזהירו זה את זה הרי אילו פטורין ובבה״ג בבריי׳ בב׳לי׳א. •ומשמע שאף השני שאנום בנפילתו חייב בנזקי שלישי לפי שהיי לו להזהיר את השלישי• ולא הזהיר ולפי זה יש לומי שמתניתין אתיא אף לר׳ ►יהודה שפוטר לטיל במ״ב כשנשברה בדו ברה״ר והחליק אתר במים ובר משום שסובר שנתקל כאנוס הוא וע׳ בב׳ שם ובדי־׳ף ולשון שני קדרים במשנתנו לאו דווקא דהוא הדין להרבה קדרים ואולי יש מקר לומר שתנא דמשנחנו חולק טל תנא רתום׳ ובריי' בב׳ ואינו מחייב את השני שאנוס הוא בנזקי שלישי מטעם שהי׳ לו לשני להזהיר אבל מחייב את הראשוז לפי שסובר שנתקל הראשון נחשב כפושט ובדעת תיק לטיל במ״ב וגם אם נאמר שאף השני חייב כששהה בנפילתו ולא עמד ומתוך כך נתקל בו השלישי ונפל משום שהי׳ לו לעמוד ולסלק התקלה שנעשית פ״י נופו ולא עמד מ־־מ כשלא שהה וטמד מיד פטור מה שאין כן בראשון שחייב לעולם לפי שנחשב כפושע ולפי זה תנא דמשנתנו דווקא נקט שני קדרים לפי שהראשק חייב בנזקי שני לעולם ולא ירד לשנית דין חיוב השני בנזקי השלישי כששהה השני בעמידתו וע׳ בתלמו׳ ומ׳־מ קדרים שנקט התנא לאו דווקא והוא הדין לשנים אחרים ואולי יש לומ־ שנקט קדרים לפי שהם עלולים יותר להתקל וליפול ׳בשמהלבין וטטונין קדירות על נבן כדי למוכרן בשוק (ע׳ הגיג׳ פ׳׳נ מ״דס ולתנא רתום׳ ששנה וחייבין טל נזקי אדם ופטורין על נזקי כלים יש לומר בפשיטות שנקט קדרים לפי שקדירות עלולות להשתבר ע״י נפילה וכן יש לומ׳ לתנא דבריי׳ בב׳ לפי׳ חני' הנכונה!וכילן חייבין על נזקי גופן ופטורין על נזקי ממינן! שחם׳ לפנינו (ע׳ בד־־ם) שנקט הקדרין והזגגין לפי שדרכן של כלי חרם וזכוכית להשבי מיד ואולי יש לוט׳ שבמשנה שהית׳ סדורה מכבר לפני תנא דמשנתנו נשנית קדרים וכר וחייבין ובו׳ ופמורין טל נזקי כלים והתנא השמיט המאמר וחייבין וכר והדה קדרים ולענין ני׳ המשנה מ׳ בד״ם וכמו שהיא לפנינו היא נם כן במד״ט אלא ששם איתא לנכון ונתקל השני כמו בשאר המקומות ובאות איתא ונתקל השני בראשון ונפל ואולי היא פירוש (והגי׳ המשובש׳ כג׳ נברה״רו איתא נם כן באנודה ושם שהיו מחלבין ברשות הרבים): זה בא וכר. מאמר הזה נפרד מן ההלכה שלאחריו ונתחבר עם המאם־ שלפניו להלכה אחת בשיבוש בג׳ ובמד׳־מ הוא הלכה בפני עצמה: זה בא בחביתו וכר. זה כננד זה: כדו. ט׳ לעיל מ־׳א: שלזה רשות להלך ולזה רשות 'ובר. בלוט׳ שכמו שלבעל החבית רשות להלך בחביתו כן לבעל הקורה רשות;להלך בקורתו ואף שלדברי חכמים חייב המזיק כשהזיק בדבר שיש לו רשות לעשות ■שאני הכא שהי׳ לו לבעל החבית להתבונן בהלוכו ולנטות כדי שלאי יוזק ונד לקט׳ מיו ולא אמרינן אין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים <ע׳ מ״א) אלא לענין תקלה המונחת טל הארץ ולא לענין אדם שבא כננדן ומיהו בתום׳ פ׳־ב דדו תניא היה בא בקופה של תבן ובחבילה של קוצים ברשות הרבים ובא. אחר והרוק בהן מרי זה חייבי ר׳ יהודה פוטר ובר ומשמע שלתנא רתום׳ אליבא דחכמים חייב נם בן בטל הקורה על שבירת החבית שאף ישיש לו רשות להלך הי׳ לו להוהר שלא תיק ואין חילוק בין *ם הזיק אדם או ששיבר.חבית 1שהתנא; דתום׳. חולק על משנתנו בי ק־־ק לומר. שמשנתנראתיא כר׳ יהודה שפוטר :במקר.שנתנו לו חכמים דשות והדק מדתנן לטיל במ׳ד ההופך את הגלל וכר חייב. בנזקו <וע׳: בתוספר ל׳