Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1902-01-01 · 1902 · page 18

(84) e «ip¥ÄIP3f׳ ח$רוס שהיו &הלכק וה אהד m ונתקל הדאעזון מפל ובא חבירו מתקל בו־ ונפל ובא חמדו ונתקל בו ונפל הראשק משלס לשני. והשנו לשלישי. ואט מחטת הראשון נפלו כולן הוא פשלם על ידי בולן. חמוריס שד«יו טהלבין זה אחר זה נתקל הראשון ונפל ובא חבירו ונתקל בו ונפל אפילו מאה בולן חייבין. אית תניי תני בולן «זורק. אב' ר׳ לא מאן דמר חייב־ן בשהרביצום בעליהן. נפלו אין אונסין לבהמה. חמורים שהיו רגלי אחד מהן רשת אין רשאין פירוש. שט: המרים ובו׳. הוא סיומא דברייחא לעיל שנשנית בתום׳ והמרים הן מנדדגי החמודים להוליך משאות ממקו׳ למקו׳ ודרכן להלך בחבורה זה אחר זה: ונתקל הראשון. נ־ עזצ׳־ל נתקל במו בקדרין לעיל ובחמורים לקמי: הוא משלם על ידי כולן. בתום׳ איתא באן עור מאמר הדומה לבבא רקדרין לעיל שחייב על נזקי אדם ומטור על נזקי בהמה למיבך אם הדקו 1צ״ל הזהירו! זה את זה בולן פטורין ואף שהחום׳ בל משובשת מ״ם יש ללמוד ממנה בג׳ שחסר לפנינו מיום המאמר של חמריט הדומה לסיום המאמר של קדרין ואולי יש לתקן החום׳ ולנרו׳ וחייבין על נזקי אדם ומל נזקי בהמה (שנפלה מחמת שנפל החמר שהנהיגה לפי שחייבי{ על מקי מחמה בביר) ופטורין על נזקי בלים לפיכך אם הזהירו זה אח זה וכד ולהשלים על פיה המאפר שלפנינו נוחייבין מל נזקי אדם ועל נזקי בהמה ופטורין ובו׳ ואם הזהירו ופדו: ושזורים ובו׳ נתקל ובו, בולן חייבין אית תניי תני בולן פטורין אט׳ ר' לא מאן דמר חייבין כשהרביצום םמליהן ובד. לק לנרד חמורים ובו׳ נתקל הראשון תפלובאחבירו ונתקל בו ונפל ובא חבירו ונתקל בו ונפל ובו׳ בולן ממירין אית תניי תני בולן חייבין א«׳ ר׳ לא מאן דפר חייבין בשרבצו מאליהן נפלו ובו׳. ופי׳ בולן ממורי{ במו שמבאר לקט׳ נפלו אין אונסין לבהמה בלוט׳ את הדין לחייב טל האוג8 שייך בבהמה לפי שנפילת הבהמה נחשבת כאונס «אפילו לת׳־ק דמ׳־ב או דילמא דווקא לר׳ יהודה והברייתא אתיא בר׳ יהודה) ולא שייך לחייב בבהמה משום שה" לה לעמוד או להזהיר ולא עמדה ולא הזהירה ואית תניי חני כולן חייבין ומפרש ר׳ לא דלא מיידי בלל כשנפלו ע״י שנתקלו באונם אלא בשרב» מאליהן שבהמה הראשונה הרביצה את עצמה ובאה אחרת לרבוץ אצלה וחוזקה בראשונה ופן שלישית בשניה ולפיבך בולן חייבין שבהמה הראשונה נעשית תקלה לשניה ובן שניה לשלישית שלא באונם*): חמורים שהיו רגלי ובו׳. לפני בבא זו נשנית בתום׳ הבבא דחמשה שישבו על נפי ספסל ובו׳ שבאה להשמיענו שפעמים האחרון משלם על ידי פילס והובאה לקמי במקצת שינרים כפוף ההלכה •) ק נ׳ לפרש דברי ר* לא אפל מ״מ נץ שטווס בשהרביצום בעליהן בין שנגדום שרבצו מאליהן ק* לסה נתחייב בהם׳ הראשונה מוקי שניה וכן שניה בנזקי שלישית מכמן שיא נתנן☆ והוזקו השניה והשלישית בהדך הלמן אלא ע״י שהרביצון בעליהן או שרבצו מעצמן שלא ברשות הלא בעליהן שהרביצון נדמו להן הנזק או הן לעצמן במה שרבצו ולולי רמפתפינא אמרנא שאולי התנא ששנה כולן תייבין לא שנאה אבבא דחמודים שהיו מהלכין ובו׳ אלא אבבא דאיהא בהוס׳ וליתא כאן דתניא שור שזתף את חבירו והכירו את המרו הראשון משלם לשיני והשני לשלישי אם מחמת הראשון נפלו נג׳ שחסר מלס] הראשון משלם על ידי מלם •אפי' הן מאה כולן פטורין ונ׳ שצ״ל הייבין(1לא קאי אהראשון משלם מוי) והיינו ששנה התני« סלן חייבין והנה בם« דחמורץ ליתא בתום׳ שלפנינו מבס« חזמרין איתא המרין וט׳ סוקל הראשון ובו׳ אפיל: מאה בולן פטורין הראשון משלם לשני ובו׳ וני ®משובשת הת« ואולי יש מקו׳ לו«1 שחסר׳ בתום׳ פ5א זחמודין:על הך בבא ותמוחן קז«י && צ»*! בול{ פטודין «»®&העירשמ»ן»צ«יל׳מ«*תום׳6«הוזכוהכאןאלאגביבהפר"