Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1902-01-01 · 1902 · page 17

בג* ק«« p«h WÖ .1% IWk לעביל «*NttUHW! .fläWfOhT! .t» א) ע׳ ב׳ סנהדדין ריק ואחד««ץ מעבירין את מחיק ממני ה&מון. אחד מחוק ואו*, ל'בי r פירזוש. ולא שייפה גג׳ שסה וג׳ לגרסה כאן: חמשה שישבו על ספסל אחד וגא אחר דשב פו מ׳ שציר עליו) ונשכר הוא משלם על ירי כולן. שאף שעל ידי פוכר כולן נשפר כשישג עליו האחרון סיס הראשונים לא סייעו על ידי אעשה אלא ע* י נוחם שישבר ולא היו להם לקום בשבא האחרון לישב: ואם סחטת כולן נשבר, שהושיבו אח עצמם עליו כשנת: כולן חייפין. «שלשין מיניהן ובל אחד ואחד השלט חלקי המגיעוז. חמורים.*) שהלכו זה אחר זה עם מנהיגיהן נ שדייו רגלי אחד מהן רעות. ולא יכול לילך יפה ואולי ש לג׳ רנליו של אחד וכו׳ כפי דרך הלשון במשל וככר* ז אין רשאין לעכור עליו. כלומר מנהיגיהן אינן רשאין לנטות מאחוריו לצדו ולעכור עליו ולהקדימו כדי שיובלו לילך מהר ויניחוהו כני לכדו מאחוריהן ז מהו רשאין לעבור עליו וכר. ב׳ פ׳־מ הגיה על פי התום׳ ונפל רשאין לעבור עליו! ועלה אמרו מהו רשאין לעבור עליו כשנפל ז דרפין עלוי ועברין. כלוט׳ לא זו בלבד שרשאין לעבור עליו מצדו כשיש ריוח בדרך אלא רשאין נם כן כשהפסיק בנפילתו את הדרך ואין ריוח לילך מצדו לררום עליי ולמכור על גבו ואינן צריבין להתעכב בשבילו ומיידי בג׳ בחמור שאינו יכול לעמוד על רגליו כעת אף כשיעמידוהוז היה אחד ריקן וכוי. נ׳־ק.לפרשו כשבאו זה מגד זה ובסיפא דתום׳ נבי ספינות איתא בפירוש וכן שתי ספינית שהיו באות זו כנגד זו וברישא שם נבי חמורים אולי יש מקו׳ לנרד נהיו באין זה מגד זהו אחד טעון**) .... אף שלא הועתקה כן ברי״ף ריש פ־־ד דסנהדרין ובשאר ראשונים וכאן גם במגלות ובספינות לא הוזכר שמעו וי בזו וע׳ בב׳ מהדרי׳ ל׳־כ: ובמס׳ ממהות פ׳ י״א המת והכלה שהיו טקלפין «בתמי׳ האדם לרמב׳־ן ענין ההוצאה ד׳ ווארשא דף ב־׳ו. איתא מתקלסין) ובאין זה מנד זה מעבירין את המת מלפני הכלה וכי׳ זבן בב־ כתובו׳ י״ז. דמשני פרשת דרכים הואי נוע■ בפרישה לטור שם ולביאורו מיידי שהיו הולכים זה כצד זה ואח׳־כ הי־ הדרך מיצר ונצרבו לילך זה אחד זה וקאמר מעבירין בלוט׳ מעטידין את הריקן על מקומו שלא יעבור עד שיעבור הטעון תחילה ודברי הרמב־־ם והפור שם יש לפרש מ׳ כדבריו): מעבירין את הריקן. לצד הדרך או לאחור ומס יעמוד עד שיעבור הטעון: אחד פרוק ואחד טמון מעבירין את הפרוק וכו׳ שניהן פריקין. ג׳ שצ׳־ל אףד רכוב (וכן הני׳ ב׳ ים־ מיג־ לפגהד׳ שם) ובו׳.מעבירין את הרכוב ובו׳ עמיהן ר ב וב י ן וכו׳ כדאיתא בתום׳ ובן נ׳ להוסיף כדאיתא נם p בתום־ מניה» ריקני*®: אחת מעונה ואחת ריקנית מעבירין פרוקה נ׳ לנרו׳ ואהה פרוקה מעבירין את הפרוקה ובתום׳ אחת פרוקה ואחת טמונה וכו׳ והגה בעיטור שם איתא ירושלמי כדי לחום על ממונן ע»1 ישראל וליחא לפנינו: הנמס למרח׳ן. ופונע בפתחי ביוצא: נותן כבוד ליוצא. שיצא תחילה ממי שהיא עיף נפי«) ונצץ־ לאויר צח וקר: ר׳ זעירא בעי עמו והזיקו מהו. נ׳ שצ״ל שבה והז־ק מין שדין בעל הקורה מהו שיהא *)הרמב״סו׳׳ל מ* מוי.׳ ran ו««׳ נ» »׳ית היי גרס ב««> חסדי® שיגליו של אתי ®הן רעועות איק ושאין לעמר««■ליומטמיזאיטאי«־««דםחהמאוקומייזםלםויזאווחע^ רעושמ 131> מעליו 91׳ בדרישה שם עעמ«ר rm פשחז(ד׳ לביב היא דף כיח «גא) הנבאה.ד.םו0׳ גגי‘ זזמוין שהיו רגליו וכו׳ רעות 1מ׳ מעליו ומהיג נסמ״ג עשין סי׳,ם*א. **) התום׳ לסמנו משובש׳ מ׳ מזיל מעבירין .את הממ ®וני הממץ עמ?ף נמסידיןאח ׳ הטעון מפני הרסס במו ®הום^בדיףומניטודגוסרמ״ט קםמיגשנמשוזאןד^מטז וצי^םעשי^ . שס גיבטור ובמישרים נ׳ ליא ח״ס וכן יוצא מן החל«׳ כאן וכן הגי׳ ב «nt מזרי׳. ׳ ־- 3'