Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1902-01-01 · 1902 · page 15

א) לער סיג tcn ב) ע- בב׳ ל״ב. a לעי׳ ס*ג ה״*1 ך) תוס׳־ ס״ב ה׳ י״£ « (87) ממניח פדר! נ, בבא קמא ד1לכד! ו׳ היה בעל הקורה כר. לא כן אמרא) רב בממלאכל רשות הרבים. וזו 3)ממלא כל רשות הרבים. אמר כיון שעמד נפשה כקרף) ווית. ז׳ שניפי) שהיו מהלכין ברשות הרבים. אחד p ואחד מהלך או שהיו שניהן רצים והזיקו זה את זה שניהן פטורין. פירוש.!תלמוד.] לא כן אמר רב וכר. לעיל פ׳־ג ה״א מל המשנה דהמניח את הכד ברה״ר ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור ואם הוזק בה כעל החבית חייב בנזקיו שאינו פטור המהלך ששברה ואינו חייב בעל החבית שהוזק בה המהלך אלא כשהי׳ הכלי ממלא כל רה״ר שלא הי׳ לו למניחו רשות להניחו שמה ולא למהלך דרך לנטות אבל כשאינו ממלא כל רה׳־ר כיון שהי׳ לו למניחו רשות להניחו ולמהלך דרך לנטות חייב המהלך כשנתקל בו ושברו ופטור בעל החבית כשהווק בה המהלך ואם כן כאן כשוד׳ בעל קורה ראשון ובעל חבית אחרון ועמד בע׳ הקר שלא מילא בקורתו כל רה־־ר והי' לו רשות לעמוד ולבע׳ החבי׳ דרך לנטות ונשברה חבית בקורה למה בעל הקר חייב וכן כשהי׳ בעל חבי' ראשון ובע׳ קו, אחרון ועמד בע׳ החבי׳ ושברה בע׳ הקו׳ בקורתו למה פטור וכי זו הקורה או החבית ממלא כל רהי־ר וע׳ לעי־ ה״א שאולי צ־־ל בממלאה וכן וזו ממלאה? אמר. אולי חסר שם האמורא ואולי יש לגרר אמדי: כיון שעמד נעשה כקרן זוית. כלומ׳ הא אמר שמואל לעי׳ ה־׳א או בממלא את כל רשות הרבים או עד שתהא נתונה על קרן זוית דמיירי שהיתה הכד מינחת בקרן זוית ברה׳־ר ובא אחר דרך מבוי שלא הי־ יכול לראות מתוכו את הכד ופנה לזוית רה׳־ר ונתקל בה שלא הי׳ לו להזהר שלא יבשל בה וגם רב מודה לשמו־ בכד,•נ ואם כן כאן כשעמד הראשון פתאום והאחרון שהלך כדרכו לא הי׳ לו להעלות על דעתו שיעמוד המהלך לפניו פתאום כדי שיזהר שלא יטיח במשאו נעשה זה שעמד פתאום עם משאו לאחרון כמו הכד בקרן זוית רה־־ר לבא מן המבוי(וק״ק להגיה לא כן אמר רב בממל׳ את כל רשות הרבים ושמואל אמר או בממל׳ את כל רשות הרבים או עד שתהא נתונה על קרן זוית וזד ממל׳ ובו׳): ז׳ שנים שהיו מהלכין ובר. זה כננד זה ולא שנה התנא כאן היאך הוא הדין כשהיו מהלבין זה אחר זה כמו לעיל בבעל קורה ובבעל חבית (מ־־ס לפי שאין דרך המהלכין זה אחר זה שיזיק האחד את חבירו בנופו אלא על ידי שנתקל אחד מהן וכבר שנאו לעיל במ׳־ה ולפי שדרך המהלכין זה כנגד זה ומטיחין זה בזה שלא בכוונה שכל אחד יזיק את חבירו לפיכך שנה התנא והזיקו זה את זה והא רנקט הכא ברשות הרבים אולי יש לומ׳ שהטעם הוא לפי שאין דרך בני אדם להיות טרודין ורצין אלא ברה״ר ושנה התנא כל אופני הפגיעה שדרכן להביא לידי נזק דהיינו שהיו שניהן מהלכין או ששינה אחד מהן ורץ או ששינו שניהן ורצו(ובתום׳ פ״ב ה׳ י׳׳א נשנית עוד ושניהם ממשמשין) ואע־־פ שלאחר ששנה שאפילו הרץ פטור כשהי׳ אחד רץ ואחד מהלך פשיטא היא שפטורין כשהיו שניהן רצין שנאו בדרך זו ואין צריך לומר זו ע׳ זבחים פרק ז׳ מ׳־א כעילה פ״ד מ״ג כלאים פ׳־ח מ״ב ב׳ ריוש השנה ל׳־ג. עירובין ע׳־ו. ויבמות ל׳. ובתוספר שם ד־׳ה חיןבירה־ס וע״כ צריך לפרש בתום' כן וע׳ בב׳ ל׳יב. 5 שניהן פטורין דס׳־ד אמינא שיהו שניהן חייבין וישלם האחד לחבית את המותר מה שהזיקו יותר על מה שהוזק ׳כדלקמ׳ בשני אנשים שחבלו זה בזה במ׳־ט או שמי שהילך בתחלה י׳ פטור והשני שהתחיל אחר כך להלך כנגדו י¬ חייב בנזק עלם ובאחד רץ ואחד מהלך שהמהלך י׳ פטור והרץ י׳ חייב בנזק שלם קמ׳־ל ששניהן פטורין(וברי׳־ף איתא פטורין)? *1 ומכתובות פ״ה מ״ג עשתה ששה חדשים וכף ואפילו מלן בפני הבעל וט׳ או כולן בפני היבם וכו׳ אין להביא ראיה כי בבא האחרונה ליתא בסדר המשנה בידו® ובמי דב׳־מ וע׳ בפני משה לתלמו׳ שם ובמה״ם ובשיט־ מקובצי לכתר נ״ח דיה זו ואצ״ל.