Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1902-01-01 · 1902 · page 13

-&■ ׳ י •!«י *י׳ ■?J. פה(9@ המניחפרק ג׳ בבאקם** הרבי, והדק ברשות היחיד. ברשות היחיד והדק ברשות הייחיד אחר חייב. הלכה ח׳ המבקע ברשות היחיד כו*. אברא) ר׳ יוסי בן חנונה *סמכזת ם־ג .היה עומד ומבקע עצים בחצירו ונבנם פועל לתבוע ^ףץ ןנתזה וע׳בנ׳ל״ב״׳ל־ג הבקעת והדקתו חייב. ואם מת אינו גולה. והתניב) רבי חייה פטור. ט ws‘0m ודב*ו פירוש. ברשות היחיד ובו׳. או אפילו לא הי׳ מבקע אלא ברשות היחיד שלו שרשאי לעשות בו מלאכתו ולא חדק אלא ברה־׳י של אחר שלא שביח שס הזיקא מ׳־מ חייב (ע׳ בבבלי וע־ לק׳ פ׳־ה מ־־ח) ולענין הנירם׳ ע׳ בד״ם וני׳ חמבקיס איתא נם כן בטדב׳־ם ובדרג ד ברלין ובד׳ נאפולי ליתא התיבה אחר וכן ליתא שם לקט׳ בם־׳ה:!תלמוד.] ונכנס פועל לתבוע שכרו. לפי פשוטו נ׳ שנקט פועל לפי שיש לו רשות ליכנם לרשותו של בעל הבית לתבוע שברו כדאיתא בתום' פ־׳ו ד.' כ״ז וכדעת אחרים בבריי׳ בב׳ ל*ג. ומשום הכי בטה״ב חייב בנזקו לפי שחצירו אינה נחשבת כרשות המיוחדת לו שאין לו רשות לניזק ליכנם לשם וחייב אף כשלא ראהו בעדדב שנכנס אבל לקט׳ מוקמינן לה דווקא בשראהו; ואם מת אינו גולה. במכות פ״ב היד איתא אינו גולה שאינו ביער וצ״ל כיער ודק לנרום נם הכי כן ומתוספות לב׳ ל׳־בז ד־־ה חייב משמע ק׳ שנדפו לפי שאין נשאיגו] דומה ליער ופי׳ אע״פ שבטה״ב חייב בנזקו של פועל לפי שרשאי ליכנם לחצירו לתבוע שכרו מ״מ אינו נולה על מיתתו לפי שלענין נלות שאין חייב בה החורק בחצירו אלא אם כן הי׳ לו לניזק רשות ליכנם לשם שנ׳ ואשר יבא את דעד% ביער(דברים ייט ה׳> ודרשינן מה היער רשר לניזק ולמזיק ליבנם לשם יצא חצר בעל הבית שאץ רשות לניזק ולמזיק ליכנם לשם כדאיתא במכות פ״ב מ׳־ב צריך להיות לו לניזק רשות נמויה בחצירו של בעה״ב שי׳ לו חלק בה או שתהא קנויה ומשועבדת לו לענין כניסה כדי שיתחייב בה ולא מגי במה שיש לו רשות ליכנם לתבוע שכרו ואין לו רשותי בנופה של חצר לפי שאינו דומה ליטר שיש לו רשות ליכנם שמה כרצונו ומופקרת לו לכך (ע׳ ב״ב פ׳־ה ה״א וב׳ ב״ק פ׳־א.) ואולי יש להסביר הטעם שאין להעניש בעה״ב בעונש חמור כגלות.אלא אם הרג בחצר שאינה מיוחדת לו לבדו והי׳ לו לקבוע בדעתו להזהר מלטשות בה מלאכה כרצונו כדי שלא ימית אחר שיש לו נם כן רשות בה אבל כשהמית בחצר המיוחדת לו והוא שולט בה כחפצו ולא הי׳ לו לקבוע בלבו להזהר מלעשות בה מלאכתו כרצונו אין לחייבו נלות על שלא העלה על דעתו שאולי יבוא בעת פועלו לתבוע שכרו ויומת טל ידו וע׳ בב׳ ל־׳ב:*) ומאמרו של ר׳ יוסי ב׳־ח אתי כרבי במכות פ״ב מ״אז והתני ר׳ חייה פטור. על הזיקו של פועל שנכנס לתבוע שכרו ודק שהיא הברייתא בחום׳ שם פועל שנכנס לחצי בעל הבית שלא ברשות אף על פי שיש לו רשות ליכנם ולהגבות את שכרו ננחו שורו של בעל הבית וכו׳ פטור ואם אמר לו היכנס בעל הבית חייב הרי שאף לענין נזקין פועל שנכנס לתבוע שכרו לא נחשב כנכנס ברשות *) וקושיתו של רבא שם היא על מה שהכגר סטור מגלות כשנתן בפירוש רשות לנתק ליככס וע׳ בברייתא שם דתניא הנכנס לחנותו של נסח וכתס וכס סטור ואפילו נכנס ברשות ואולי יש מקו׳ לומר שהברייתא נשתבשה ועיקר גירסתה הית׳ הנכנס לחנותו של נסח שלא ברשות ונתר וכר פטור ראם נכנס ברשות חייב כמו דאיתא בבריית׳ דלעיל בנכנס לחנותו של נגר וכן בתוס׳ ס״ו כ*ו נשבית גבי נכנס לחנותו של נסח כמו גבי נכנס לחנותו של נגר בה׳ כ״ה שפטור כשנכנס שלא ברשות וחייב אם הכניס ברשות ומאמרו של ר׳ יוסי ביח נאמר בפני עצמו מעיקרא אסועל כמו דאיתא הסו ולא על ברייתא כמו שהובא בב׳. ״ -