Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1902-01-01 · 1902 · page 11

פז(91) המניח פרק נ* בבאקמא ולא כן אמ׳ א)רב כממלא כל ר״ה. וזו ממלא כל רשות הרבים. אמר א) לעי׳ פ״ג ה״א מכיון שדרכו להלך בחצר כמי שהוא ממלא כל החצר. ט׳ שני בשוורים תמים שחבלו זה מה משלמין במותרנ) רוצי ב) כתום' סי י־ג נזק. שניהם מועדין משלמה במותר נזק שלם אחד תם ואחד מועד. יי*“ ■ מועד בתם משלם במותר נזק שלם. תם במועד משלם במותר ל? ה-י"* חצי pU♦ ד) ע׳שבתסיבמ-ה ׳ r . . , . דף ע״יאו מיוקף־ ד!לכדי ט׳ שני שוורץ תמים כר. בך) פדייא אמר ה)כל עיררבין פ״י ה' המקלקלין פטורין סחוץ מן המבעיר והעושה חבורה. אמר רבי יוחנן וםסו% ס״ו סף• במבעיר אינו חייב עד שיהא צריך לאפר. והעושה חבורה איז חייב עד שיהא צריך לדם. והתנינן שורו שורו צריך את האפר. ל«» ®in ™ ה) שבת ס׳ י״נ מ״ג תוס׳ שם ס״ח גט׳) ה״ד ti תוס׳ שם פירוש. וט׳ בתום׳ פ׳־ו ה׳ כ׳־ה כ״ו וכ״ז ויד לטיל פ״א ה׳־ב: ולא כן אמר רב וכר. למיל פ*ג ה״א שאינו חייב בטל החבית שהניח כדו ברה׳־ר והוזל, בה אחר אלא כשהי׳ הכלי ממלא כל רה״ר וט׳ לטיל ודו: וזו ממלא כל רשות הרבים. נ׳ לגיוס וזו ממלאה כל החצר ופי׳ ובקטת וו שהוזק בה הפוטל הכי ממלאה היא את כל החצר שי׳ חייב טליה בטה׳־ב: אמר. ט׳ לטיל דדיו; מכיון שדרכו להלך בחצר כמי שהוא ממלא כל החצר. נ׳ לנדר שדרכה וכר כמי שהיא ממלאה וכר ופי׳ מכיון שדרכה של הבקטת לינתז ולהלך למרחוק בחצר טד שהנכנס אינו יכול ליזהר ממנה שלא יוזק הרי היא כמי שהיא ממלאה כל החצר מה שאין כן בכד שמונחת במקו׳ אחד ברה״ר והמהלך בה יכול לנטות לצד אחרת שלא יוזק בה: ט׳ לאחר ששנה התנא לטיל בפ״א מ״ד חמשה תמין וחמשה מוטדין שמכללן האדם ושנה אגב ביאור דין האדם בפ״ב מ״י קובץ הלכות המבארות דיני נזקין ברה־־ר שבכללן דיני נזקי אדם מפ׳־ג מ״א טד כאן כנאמר למיל פ־נ מ׳־א חזר לשנות כאן דיני שור תם ולהשלים דיני אדם הטוטד במ״י(ובם׳ י״ב) והתחיל במשנה דשני שוורים תמים שחבלו זה בזה וכו׳ וכן שני אנשים שחבלו זה בזה וכר ונם היא מתנגדת למ״ז דשנים שהיו מהלכין וכו׳ והזיקו זה את זה שניהן פטורין שאינן משלמין את המותר וט׳ במאירי שהובא בשמ״ק בראש הפרק: שני וכו׳ שחבלו זה בזה. ט׳ בד״ם וכן איתא במד־׳מ וברי־׳ף וברמב־־ם ה׳ נ״מ פ״ט ה׳ י־ד ובאו׳־ז וברא״ש ובאגודה ונ׳־ק שנקט לשון חבלה בשוורים אגב ששונה במ״י וכן שני' אנשים שחבלו וכו' מיהו ט׳ בתום׳ פ״ג ה״ה ולק׳ ה׳ י״א שנשנית נמי בשוורים לשון חבלה: משלמין במותר חצי נזק. דק שהלשון קצרה ופירושה שמנכין דמי תשלומי חצי נזק של זה מדמי תשלומי חצי נזק של זה ואם יש כאן מותר משלמו מי שהזיק יותר ומשלמין במותר היינו שמשלמין דרך ניכוי ושלום המותר ושניהן משלמין חצי הנזק בדרך זו ולטנין הנפקותא אם משלמין במותר או לא ט׳ בי׳ כתובו׳ פ׳ י׳־ג ה־־ט ובתוספות ל־־ג. ד׳־ה שני: מוטד בתם משלפנוכר. אולי יש לפרש מוטד בתם כננד התם כלוט' כנגד מה שאף התם חייב משלם במותר לאחר שמנכין מדמי חיובו דמי חיובו של התם את נזק השלם: תם במוטד. לקמ׳ במ״י איתא ותם באדם משלם ובמד׳־מ וברי־׳ף איתא כאן ולקמ׳ ותם ובמשניות ובב' איתא בשיני המקו׳ תם ובדפו׳ נאפי׳ ובאדז איתא כאן תם במוטד ולקמ׳ ותם באדם כמו לפנינו: משלם במותר חצי נזק. ש לפרשו לפי הפירוש דלטיל בין כשדמי תשלומי התם יתרין טל דמי תשלומי המוטד כגון שהמוטד הכחש את התם המשים זוז ותם הכחש את המוטד מאה וחמשים שהתם חייב לשלם חמשה וטשרים יותר מל מה שהמוטד חייב ובין כשדטי תשלומי התם והמוטד שוין או כשדמי תשלומי התם פחותין מדמי תשלומי המוטד וט׳ בראש ובדי: [תלמוד.! בן פדייא וכו׳ שייך לקט׳ לה׳ יי׳ב: