Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1902-01-01 · 1902 · page 8

ט (94) המניח פרק נ׳ בבא קנ&א דרבי מאיר אמ׳ קרא ומכרו את השור החי וחצו את כספו. ומה *> לפיל פ־׳א ה״ג מקיים רבי יהודה וגם את המת יחצון. מיכן») שוה מפסיד חצי נוכן תוס׳ פ״גה״גב' mm»* •m« -«.!,» ל״ד. מה״ג לשמ0 ntl מפסיד pW♦ שם (ומכיל׳ פ׳ י״ב פ״ ומכיס -:—--:--י— -• פירוש. אלא כשפת עמדתו בבית דין בלבד. כלות׳ יש לו לניזק לתבוע יותר כפי מהששוד. פחות בשפת עמדתו בב״ד ונקט לשון אין לו אלא וכד אגב ששנת בן ברישא ומ־מ לשון בלבד ק׳ ואולי יש למחקו כמו דליתא לפיל ולקט׳(ויש לוט׳ שבא ע״י ראשי התיבות בבד שהוכפלו) אבל אם נפרש אין לו לשור דמים אלא כשעת עמדתו בב״ד ניחא יותר ומ״מ נ״ק למחר התיב־ בלבד והטעם שמחשבין כשהכחיש הניזק בשפת עמדתו בביר כר הוא כמו דאיתא בב׳ דא״ל קרר דתורך קבירא ביה שמכיון שהכחיש מחמת הנגיחה הרי ההכחשה מכלל נזק הנגיחה מיהו אמוראי דא־י כר סברו שלעולם מחשבין כשעת הנזק או לטובת המזיק וכאן כר יש לגרום הא דלקמ׳ בה, י׳־ב רבי יודן בפי הדין עמדת בית דין מהו שאין לו ענין לקט׳ ובבר הרגיש בזה ב׳ ש״י לקט, וחשב שאפשר ששייך לפנין שלפנינו כלוט׳ מדוע והיאך נחשב בשהכחיש השור הניזק כשעת העמדה בב׳־ד ולטובת הניזק ופלה אמר רבי לא ביני מחנית' ובו׳ שבן נשנית המתניתא: השביח המזיק. שלא הי׳ שוד, בשעת הנגיחה דמי חצי הנזק ולא הי׳ לניזק לגבות אלא מגופו דמי השוד במו שהוא שוד. ואח״ב השביח ושוה דמי חצי הנזק <ופ׳ ברש׳־י דל שם): אם עד שלא 'עמד ובו׳ ע׳ לעיל ז אין לו אלא כשעת נזקו. לפי שברשותו של מזיק השביח ואע״ם שלר׳ עקיבא הוחלט השוד לניזק היינו בנ״ק משעמד בדין אבל פד שלא עמד בדין של מזיק הוא בדמשמע מתום׳ פ״ה ה״א וע׳ בב' ל״ד. ז הכחיש ובו׳ כשפת עמדתו בבית דין. לפי שאינו משלם אלא מגופו*) ז מאי טעמא דרבי מאיר אמר קרא וכר. קאי על בבא של שור שוד. מאתים ור שצ״ל מאי טעמא דר׳ יהודה אמ׳ קרא ומכרו ובר ונם את ד.מ׳ יחצון ומה מקיים רבי מאיר וגם וכר ופי׳ טעמא דר׳ יהודה מפורש במשנה כמו ששנינו קיימתה ומברו וכו׳ ולא קיימתה ונם את ר,מ׳ יחצון אבל היאך מקיים ומפרש ר׳ מאיר הקרא וגם וכו' ומתר^ שהוא מפרש מיכן שזה מפסיד חצי נזק ובו׳ וע׳ לפיל לפ״א ה״נ שכאן נ' לנרו׳ הא דלעיל מיכן שמחצין את הנזק מיכן שזה מפסיד נמשלם! חצי נזק וזה מפסיד חצי נזק כלוט׳ שר׳ מאיר מפרש וגם א׳ המת שאף דמי השור המת שנאבדו יחצון שיחצון ביניהן ההפסד של דמי השוד שהומת ומכאן שמחצין את הנזק שזה מפסיד נאו משלם! חצי נזק וזה וכר <ופ׳ לעיל פ׳־ב דדו):**) *) כן נ׳ לפרש התלמוד אבל בתום' פ״ג ה״ה וכן ב ב 1ל״ד. נשנו שתיהן בין כשהשביח או הכחיש הניזק ובין כשהשביה או הכחיש המזיק והתוס, שור שוה מאתים שנגח שור שווה מאתים וחבל בו המשים זה השביח הניזק היה יפה ארבע מאות זוז שאילמלא לא הזיקו היה יפה שמונה מאות זוז עד שלא עמד בדין והשביח אין לו אלא כשעת נתקו משעמד בדין הכחיש אין לו אלא כשעת עמידת ברין השביח את המזיק עד שלא עמד בבית דין אין לו אלא כשעת נתקו משעמד בבית דין והשביח אין לו אלא כשעת עמידתו בדין הרג שורו ושל חבירו וכו׳ בין משעמד בבית דין ובין עד שלא עמד בבית דין אין לו אלא כשעת נתקו משובשת ונ״ק לפי השוואת הנוסחאות להגי, ולגרו׳ בכה "ג שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים וחבל בו המשים זוז השביח הניזק וכו' אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו אלא כשעת נזקו הכחיש אין לו אלא כשעת עמידתו בב״ד נאם משעמד בב״ד הכחיש אין לו אלא כשעת עמידתו בב״ד] השבית המזיק אם עד שלא עמד גב״ד השביח אין לו אלא כשעת נזקו הכחיש אין לו אלא כשעת עמידתו בב״ד אם משעמד בב״ד (השביה) [•תכחיש] אין לו אלא כשעת עמידתו בב״ד ויותר נ, לגרו אין לו אלא שור כדלעיל מינה ה"ג) הרג שורו של חבירו וכד בין משעמד בב״ד וכו, אין לו אלא כשעת נזקו. **) במכילתא פ, י״ב פ, ומכרו איתא רבי אומר נאמרה. חצייה בחי ונאמוה חצייה במת הא בשוין הכתוב מדבר ולכאורה אינו מובן וס לבארו אליבא דד, מאיר שמפרש חצייה במת שיחצו הפסד דמי השוד המת על ידי שיחצו את השוד החי האת לא תתכן אלא בשוין כגון בשוד שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום שהניזק נוטל מנה מן השוד החי ומפסיד החצי והמזיק משלם מנה ומפשרה ואולי יש לגרד ח מאיד אומר נאמרה חצייה וכד.