Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1902-01-01 · 1902 · page 7

טא (95) הטניח פרק נ׳ בבא קמא י׳ב׳ יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה טצמו. חייב על מעשה עצמו ופטור על מעשה שורו. שורו א) שבייש פטר. והוא א) לק׳ פ׳ח מ״ב שבייש חייב. שורו שסימה את עין עבדו והפיל את שינו פטור. והוא שסימא את עין עבדו והפיל את שינו חייב. שורו שחבל מעיו ובאמו חייב והוא3) שחבל באביו ובאמו פטור. שורוג) שהדליק את נ).לק-פ"חמ״ה הגדיש בשבת חייב♦ והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור סמפני מ״ד תוס" ס״ט שנידון בנפשו♦?י"®■ 1 a לעי׳ פ״ב דדה --—--- ס לק׳ שס כחובה פ״ג מ״ב פירוש. י־ב׳ יש חייב וכוי. התנא בא «׳ להשלים דיני אדם ולהורות מה בין נזקי שור לנזקי אדם ויש לפיין למה לא סידר משנה זו אחר מ״י דוכן שני אנשים שחבלו וכר והפסיק ביניהן במ׳ י״א דשור שוה מנה ובו׳ שמקומה הי׳ ראוי כנ״ק לפני פ״ד מ״א לפי שלמשנה זו שייכות לה וביוצא בזה מצינו בגיטין פ״ח ששנה התנא במ׳־ד בית שמאי אומרים פוטר אדם אשתו בגט ישן ובית הלל אוסרין וכר ובמ״ה שנה כתב לשום מלכות אחרת ובר תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה וכר שינה שמו ושמה וכו׳ תצא מזה ומזה וכר עד מ״ח כתב סופר נט לאיש ובו׳ תצא מזה ומזה וכר ואח־כ שנה מחלוקות בית שמאי ובית הלל לטנין כתב לגרש את אשתו ונמלך ובמ׳־ט לענין המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי ואח״ב שב לשנות כנסה בגט קרח תצא מזה ומזה וכר ולא שנה מחלוקות ב״ש וב״ה ביחד וכן כל הבבות שנאמרה בהן תצא מזה ומזה אלא הפסיקן אלו באלו ובן ביבמות פ״ט המשניות ממ״ד עד סוף הפרק ששייכות לפני פ*ט מפסיקות החיבור שבין פ״ט מ״א וב׳ ובין פ״י מ״א וכן בברכות פ״ו מ״ח המאמר השותה מים לצמאו שמקומו הי׳ ראוי אחר מ״ג שם מפסיק כנ׳ חיבור ההלכות שבין פ״ו מיא ופ״ז המדברות בברכות אחרונות וכן המאמר דשני אחין ובו׳ משאן לשכר השכר לאמצע וכר בב״ב פ״י מ״ו שמקומו׳ הי׳ ראוי בג׳ בפ״ט ממ״ג עד מ״ה מפסיק החיבור של הלכות שטר חוב וע, ברי״ף שם שהובא בתוי׳־ט ובן בע׳־ז פ־׳ה משנה השניה יין נסך וכו׳ זה הכלל כל שבהנאתו בנותן טעם וכו׳ שמקומ׳ הי׳ ראוי בג׳ אצל מיח מפסקת בין מ״א המדברת בפועל ישראל אצל עבדם ובין מיג המדברת בפועל עכו״ם אצל ישראל וכן בחולין פ״ח המשנה השלישית טיפת חלב וכו׳ אם יש בה בנותן טעם וכר עד המעלה אח העוף ובו׳ שמקו׳ כר הי׳ ראוי אצל מ״ה קבת נכרי וכו׳ המעמיד בעור של קבה כשרה אם יש בנותן טעם ובו׳ מפסקת החיבור שבין מ״א <ומ*ב> כל הבשר וכו׳ ואסור להעלותו וכר העוף עולה וכו׳ וסוף מיג המעלה את העוף וכו׳ 5 יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו וכר. כלוט׳ יש מעשה שחייב עליו הבעל כששורו עשהו ופטור כשהוא עצמו עשהו 5 שורו שבייש פטור. פתח במאי דסליק (תוי־׳ט) אבל ק״ק למה לא שנה נם כן שפטור מן הצער וריפוי ושבת כדתנן בפ׳־ח מ״ב ואין לומר שבמקים צער ובו׳ חייב על כל פנים בנזק .דהא כשהכה אדם על ידו וצבת אינו חייב על הנזק ושייך בו צער ריפוי שבח ובושת כדאיחא לקמ׳ פ״ח ה־׳א ויותר ק׳ למה לא שנה שפטור מדמי ולדות כמו דאיחא במשב שם ובפיה מ׳־ד תנן שור וכו׳ פטור מדמי ולדות ואדם וכו׳ משלם דמי ולדות ובאותה הלשון הי׳ יכול לשנותה הבא וגם הי׳ נ״ק שכל המשנה שם שייכת יותר לכאן בדיני חיובי אדם המזיק או לפ׳־ח בדיני החובל כמו שנשנית בתום׳ פ־ט היב מלהתם וע׳ בתוספו׳ לידו דיה שורו ז והוא שבייש חייב. ע׳ לקמ׳ פ״ח מ־א(מ״סז שסימה צ״ל שסימא} והוא שסימא וכר חייב. לשלחו לחפשי כדכתיב בשמות כיא פ׳ כיו וכ״זז והוא שחבל וכו׳. שעשה בהם חבורה (די) וע׳ סנהדרין פ׳ י״א מ״א ולק׳ פ״ח מ׳־ג וה׳ (מ׳־ה וז׳>נ מפני שנידון בנפשו. שחייב עליהן מיתת בית דין וכל הנידון בנפשו אין משלם ממון כדאיתא בכתובו׳ פ׳־ג מ׳־ב והטעם מפני שנידון בנפשו קאי גם p על שפטור כשחבל אביו ואמו מיהו יש לדקדק למה לא נקט שורו שחבל ושהדליק וכו׳ בשבת חייב Ü