Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1902-01-01 · 1902 · page 6

עב (96) המניח פרק נ ׳ בבא קטא יני שוריס שהיה רודף אחר שור אחר והרוק זה אומר שורך הדק. והלה אומר לא כי אלא בסלע לקה המוציא מחבירו עליו הדאייה. פירוש. והוא שחבל והדליק ובו׳ בשבת פטור כדתנן לק׳ פיח מיה(מיס ובשבוטו׳ פ״ד מיד והנה במשנתנו לא הוזכרו אלא דיני חבלה השייבין לפ״ח ודין הדלקת הנדיש בשבת השייך לפ״ו ולא הוזכרו אלא שני אופנים יש חייב טל מטשה שורו ופטור וכר חייב טל מטשה טצמו ופטור ובו׳ ובתום׳ פ״ג ה׳־ד איחא יש חייב טל נזקי טצמו וטל נזקי שורו וחמורו פטור טל ניזקי טצמו וטל ניזקי שורו וחמורו כי זה צד חייב ובו׳ היזיק ברש■ היח׳ חייב שורו וחמורו חייבין היזיק בלא מתבוין חייב שורו וחמירו חייבין הדליק נדישו של חבירו ביום הכיפורים חייב ובו׳ כיצד פטור ובו׳ הזיק ברשות הרבים כדרך הילוכו פטור שורו וחמורו פטורין ובו׳ ואולי יש מקו׳ לומר שמשנה ממזונה נשנית בארבטה אופנים בבה״ג יש חייב טל מטשה (נזקי) שורו ופטור ובו׳ חייב טל מטשה טצמו ופטור ובו׳ חייב טל מטשה שורו וטל מטשה טצמו ופטור טל ממשה שורו וטל מטשה טצמו(וס׳ יבמו׳ פ׳־ט מ״א בבורות פ־׳ח מ׳־א ב׳־ב ם־־ח מ״א ומנחות פ׳־ח מיג וה׳) ובטנין הנירסאות ט׳ בד״ם ובמרב־־מ איתא כלפנינו אלא ששם הני׳ מפני שהוא נידון בנפשו וכן הוא לקמ׳ פ״ח מ־׳ז ובמשנ׳ ד׳ נאפו׳ ושם נדון וכן יוצא מני׳ רפו׳ המשניות ומבב׳ וגם שם (בפ״ח מ־־ה ובב׳ פ־׳ז.) מפני שהיא נדון וכו׳ ובאו׳־ז הני׳ כאן שנידון ולקט׳ ^בפ״ח שהוא נידון ובאו־׳ז איתא לטיל יש חייב וכד ויש פטור טל מטשה שורו וחייב ובו׳ כיצד ובו׳ ז יג׳ שור ובו'. חיבור משנה הזאת טם משניות הקודמות אין הבין כג׳ אלא לפי התום׳ ששם בפ׳־נ ה״ה איתא בי זה צד משלם במותר חצי נזק שור ששווה מנה שנגח לשור שוד, מאתים הכחישו חמשים זוז חזר האחרון והכחישו וכר ואחר כך בה״ו שור שהיה רודף אחר חבית נהפך נרדף וחבל בו וכו׳ שור שהיה תטה ויצא שור אחריו וכו׳ פטור וכן חיבור המשנה ביבמות פ׳־ג מ־׳י שנים שקדשו שתי נשים יכו׳ הרי אלו חייבים משום אשת איש היו אחין משום אשת אח וכו׳ טם המשנה שקדמה לה שני אחין נשואים לשתי אחיות וכו׳ הרי זו אפורה טליו טולמית וכו׳ אינו מובן אלא ט״י התום׳ שם פיה ה׳־ח שנשנית שם טל הא דשני אחים וכו׳ אם בא בליה חייב טליה משום אשת אח ומשום אחות אשה וכו׳(והוטר טליו במאמר צווייטטר בטריבט איבטר דיא האכשולט פיר דיא וויססמנשאפט דטם יודטנטהומם צד ט״ו) וכן החיבור של המאמר בפסחים פ״ב מ״ח אין נותנין קמח לת!ך החרוסת וכו׳ ואם נתן יאבל מ־ד ורבי מאיר אוסר טם המאמר שלאחריו אין מכשלין את הפסח לא במשקין ובו׳ אבל סכין ובו׳ בהן יובן לפי התום׳ שם פ*ג דרג שנשנית בה אין לשין את המצה בשאר המשקין ואם לש אופה מיד ר׳ מאיר אוסר אבל מקטפין אותה בכולן*) <ונם החיבור של המאמר פסחים פ״ב מ״ג חמץ שנפלה טליו מפולת דרי הוא כמבוטר טם המאמר הקודם לו טכו׳־ם שהלוה את ישראל ובר וישראל שהלוה את המכו״ם ובו׳ יובן לפי המכילתא. בא פרש׳ י׳ בבתיכם למה נאמר וכו׳ יצא חמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל וחמץ שנפלה טליו מפולת וכו־): והוזק. האחר: זה אומר. בטל השור הניזק: והלה. כן אית נמי במדב־מ ובדמו׳ נאפו׳ אבל בשאר מקומו׳ איתא וזה: *c והכה בנחת פ״י מ״ד איתא כל הנשים מתות נדות ובית הלל אומרים וכו׳ ובמ״ו איחא בראשונה היו אומרים היושבת על דם סוהר וכו׳ חזרו לומר וכר ובמ״׳ז ומודים שהיא אוכלת במעשר וקוצה לה חלה ומקפת וקוראה לה שם ובתום׳ שם פ׳׳ט ה׳ י״ואיחא בראשונה היו מטבילין על גב הנשים המתות נדות חזרו להיות מטבילין על כל אחת ואחת בראשונה היו מוציאין מוגמר לפני חולי מ י עי ים וחזרו פיזיות מוציאין וכו׳ בראשונה היו מוציאין עשירים בדרגש וכו׳ בראשונה היו מוליבין לבית האבל ונר׳ בראשונה כל מי שיש לו מת וכו׳ הנהיג רבן גמליאל וכו׳ בראשונה היו אומרים בשר התאוה טהור *c תום׳ פ״׳ג ה״ו