Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1902-01-01 · 1902 · page 4

עד.(98) המניח פרק נ* בבא קמא עמדת בית דץ מהו. נישמעינה מהדא שניסא) שורקו שתי צרורות ושברו שתי בדין אחת של יין ואחת של שמן. זה אומר של יין שברתי ווה אומר של יין שברתי שניהן משלמין של יץ. אחת ריקנית ואחת מליאה זה אומר ריקנית שברתי ווה אומר ריקנית שברתי שניהן משלמין את הריקנית. שברו חבית אחת זה אומר »זה שבדתה וזה אומר אתה שבדתה שניהן פטורין. פירוש. חבורה כמו דתנן הבא ולק׳ פ־׳ח מי׳ה ובשבועו׳ פ׳־ד מ״ד שהחובל והמדליק את הנדיש בשבת חייב מיתה ופטור מן החשלומין ולא נתפרש הבא הטטם מפני מה המבטיר והעושה חבורה יוצאין מן.הכלל וע׳ בב׳ שבת ק״ו.: אמר רבי יוחנן במבטיר ננ׳־ק שצ׳־ל המבטיר] אינו חייב טד שיהא צריך לאפר. ויש הנאה ותיקון להבמרתו t והמושר. ובו׳ אין. נ׳ שצ״ל אינו: ומקשה התלמוד טל ר־ יוחנן והתנינן שורו שורו צריך את האפר מ׳ שצ־ל לאפר]. בתמיד. כלוט׳ והחנינן שורו שהדליק את הנדיש בשבת חייב והוא דומיא רשורו פטור והא וודאי שורו אין צריך לאפר ואם בן הוא נמי שהדליק בשאין צריך לאפר מיידי וקתני פטור מפני שהוא נידון בנפשו הרי שחייב טל ההבטרה אף כשמקלקל לגמרי ראם לא כן אין לחלק בין שורו לטצמו אלא בין צריך לאפר ובין לא צריך ולא משנה הבא כלום כדרך הירוש׳ לפטמים בידוט אבל בשבת פ״ב היה דף ה׳ ט״א מצעו תירוץ טל הקושיא וט־׳ש ובב׳ ל־ד..נ ר׳ יורן בטי הדין עמדת וכר. ט׳ לטיל ה׳ י״א ששייך בג׳ שמה ובאן נ׳־ק לנרו׳ בבהע טד כדון בשהיו שניהן של איש אהד היו של שני אנשים נישממינה ובו׳ וקאי טל המשנה היו הניזוקין שנים ובו׳ והמזיקים שנים ובו׳ שהמזיק אומר שקטן הזיק את הגדול וגדול את הקטן או תם את הגדול ומוטד את הקטן ומשלם לגדול מן הקטן או מן התם ואמרו שזאת ניחא כשהיו המזיקין של איש אחד ואחד משווריו בוודאי הזיק את הגדול אבל היאך הדין כשהיו השוורים של שני אנשים ובל אחד אומר ששורו הזיק את הקטן ומשיבין נישמטינה מהדא דתני שנים שזרקו ובו׳ ושברו שתי בדין אחת של יין שדמיה פחותין משל שמן ואחת של שמן זה אומר ובו׳ שניהן משלמין של יין ובן אחת ריקנית ובו׳ שניהן משלמין את הריקנית ובן באן שניהן משלמין לקטן"){ *) הברייתא שהובאה איתא בתוס' סוף פ״ג ושם איתא גם כן בפירוש הדין בשהיו השוורים של שני אנשים אלא שמשובשת לפנינו ואולי יש מקו, לתקנה בכה״ג היו הניזוקין של שניים והמדקין של אהד ספק שהם המיתום ספק ממקום אחר מתו הרי אילו פטורין אם בידוע (שהם המיתום)!שהשחורים המיתו את הלבנים] הרי אילו משלמין בקטן ולא בגדול, בתם ולא במועד אם בידוע (שהשחורים המיתו את הלבנים)!שהשנים הטיתו את השנים] היו שם אחד גדול ואחד קטן אחד תם ואחד מועד הרי אילו משלמין לגדול ולקטן נבגדול ובקטן??] לגדול מן הקטן ולקטן מן הגדול(ולגדול)!לגדול] מן התם ולקטן מן המועד והניזקין משמנין ביניהם זה נוטל לפי שלו וזה נוטל לפי שלו היו המזיקין של שנים והניזקין של אחד אף על פי שבידוע שהשחורים המיתו את הלבנים הרי אילו פטורין שזה אומר לו שלך המית תה אומר לו שלך המית אם בידוע שהשנים המיתו את השנים היו שם אחד גדול ואחד קטן(ואחד) נאחד] תם ואחד מועד הרי אילו משלמין לגדול ולקטן(לגדול)!לקטן] מן הקטן ולקטן מן הגדול (לגדול) [לקטן] מן התם ולקטן מן המועד(והמזיקין משמנין ביניהם זה נותן לפי שלו הה נותן לפי שלו אולי יש למחוק ובאה הגי" ע״י בבא דלעיל כי היאך ישמנו ביניהן אם כל אחד אומר ששורו המית את הקטן ואינו משלם אלא את הקטן) וגם בבא ראשונה של התוס, יש לתקן בכה״״ג ולגרר (תחת אם בידוע שהן המיתום) נאם בידוע שהשחורים המיתו את הלבנים] (ותהת אם בידוע שהשחורים המיתו את הלבנים) נאם בידוע שהשנים המיתו את השנים] וגם נ״ק שלא היתה לבעלי התלמוד הברייתא שלפנינו. א) תום" שם