Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1899-01-01 · 1899 · page 18

כג (46) בבא קפוא כיצד הרגל פרק ב׳ שיש בה עשבים וצרורות אף עד פי שהוא הונח ברשות הרבי' 01■׳י0"0"ב פטור. רבי לעור אומרא) בל •דבר שהוא חוץ לגופה לא חלקו בו חכמים בין ברשו׳ היחיד בין ברשות הרבים לחצי כופר. מהו ° ב׳ י*ח! שתקבל 3)המדאה בדבר שהוא חוץ לגופה. רבי זעירא אמר מקבלת. רבי אילא אמר אינה מהבלת, אמר רבי זעירא מתניתא פליגא עלוי ם ה״י קשור שמתחכך בכותל ונפל על האדם והרגו חייב בכופר ופטור ממיתה. וכי יש כופר בתם. ואפילו כרבי אילא לית היא פליגא. ולמה פטור ממיתה בשהועדה להיות מפלת את הכתלים. כשהפילה פירוש. והיינו ברשות הרבים 5 אחת יש בה עשבים וצרורות וכוי. אולי נקט עשבים ליתן טעם למה הילכה בדרך שיש בה צרורות והיינו לפי שיש בה עשבים לאבול 5 אף על פ־ שהוא מונה ברשות הרבי׳ פטור. נ׳ שצ״ל חייב (וכן הניד, מהרא״ף) ור׳ בא בר ממל הולק על ר׳ אמי דאמר אם היה מונה ברשות הרבים וכוי פטור לעולם וסבר ר׳ בא דבשהיתה ברה״ר דרך שאין בה צרורות אין לה רשות להניחה ולהלוך באחרת ואם הלבה והתיזה והזיקה חייב ומתניתא איירי בהאי גוונא שהיתה ברה׳ד עוד דרך שאין בה צרורות; ר׳ לעזר אמר כל דבר שהוא חוק לנופר, לא חלקו ובו׳. נ׳שצ״ללאחלקו בו חכמים בין רשות היחיד ובין רשות הרבים לחצי נזק (וכן הניד, חצי נזק ב׳ נוד׳ ידוש׳) בלומ׳ בל נזק שלא גרמה הבהמה בגופה אלא על ידי דבר אחר במו צרורות לא חלקו בו הבמים בין רה״י לרד,"ר לענין חצי נזק וחייב אף ברה״ר לפי שאין על חניזק לשמור כליו בי־ה״ר אלא שלא ינוחו במקום שהבהמה מהלכת שלא תשברם בד,לובה בדרכה אבל אין צריך לשמור את בליושלא ינוחו במקום שצרורות המנותזין מתחת רנליה יניעו שמי; ואף שדרכה להתיז צרורות מ״מ אין דרך הצרורות לשבור את הבלים ואם התיזה צרורות כל בך עד ששיברו את הבלים נחשב כשינוי וחייב עליה הצי נזק כמו על הבעיטה*); מהו שתקבל העדאה בדבר ובו׳. נ׳ לפרש דלר׳ לעזר דחשיב היזק בכל דבר שהוא חוק לנופה לשינוי בעי מהו שתקבל העדאה ליהשב במועדת כשהזיקה בדבר שהוא חוק לגופה והעידו בבעליה ג׳ פעמים מי מדמינן אותה לקרן או ואמר שאני התם שמזקת בגופה ואינה צריכה לדבר אחר לפיכך כשנגחה ג׳ פעמים וראינו שתכונתה ודרכה ליגח נעשית מועדת לבך אבל כשמזקת בדבר שהוא חוץ לגופה ולא תזיק אלא אם כן אותו הדבר מצוי אף שכבר הזיקה בו נ׳ פעמים לא נעשית מועדת לכך שבהמה אינה מועדת לפי תבונתה אלא להיזק שתעשה בעצמה בלא דבר אחר; אמר רבי זעירא ובו׳. אולי הוא ר׳ זעירא ב׳ הבירו של ר׳ מנא וצ״ל מתניתא פליגא עלוי דר׳ א י ל א; חייב בכופר. דבבופר חייב אף כשהמית שלא בכוונה; ופטור ממיתה. דבמיתה אינו חייב אלא במתבוין; וכי יש כופר בתם. הלא התם פטור מן הכופר כמו דתנן לקמ׳ פ״ד מיו אלא ע״ב במועד מיידי ואם אינה מקבלת העדאה בדבר שהוא חוץ לגופה היאך תקבל העדאה להיות מפלת את הכתלים הלא כותל דבר שחוץ לגופה הוא; ומקשה ואפילו ברבי אילא לית היא פלינא. וצ״ל ברבי ז ע ירא כמו שהוגה בבר ע׳ ביפה עינים לב, י״ח ע׳־ב ובנוע״י כלומ׳ ואפילו כשתאמר ברי זעירה שמקבלת העדאה להפיל את הכתלים מי ניחא; ולמה(ואילי צ״ל למה) פטור ממיתה בשהועדה להיות מפלת את הכתלים. הרי כשהפיל ג׳ פעמים את הכתלים על בני אדם רגלים לדבר שעשה בן במתבוין להפיל ולמה פטור מן המיתה; ומתרץ כשהפילה את הכותל לא היה אדם שם. *) דברי ר׳ לעור מסכימין מ׳ עם מאמרו של ר׳ יוחנן בב׳ י*ט! אין חצי נזק חלוק לא לרשות היחש ולא לרשות הרבים ומן התום׳ ומן הברייתות שהובאו בב׳ י״ט. לפי פשוטן משמע כר׳ לשר.