Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1899-01-01 · 1899 · page 19

בא (45) ע^סי״ט. ע׳ ס שם בבא ק&א כיצד הרגל פרק ב׳ כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הילוכי. הבהמ׳ מועדת להלך כדרכה ולשבר היתד, מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושיברה את הכלים משלם חצי נזק. דרמה על הכלי ושברתו ונפל על כלי אחר ושברו על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון משלם חצי נזק. [תלמוד.] כיצד הרגל מועדת כוי. ואין דרכה להתיז צרורות. אמר רבי אמיא) בשהיה בלי נתון בידי אדם אבל אם היה מונח ברשותי הרבים. הואיל ווה מונח ברשות ווו מהלכת ברשות פטור. רבה בר ממלב) אמר בה שתי דרכים אחת יש בה עשבים וצרורות ואחת אין בה® עשבים וצרורות הניחה את שאין בה עשבים וצרורות והילכה בוו פירוש. א' כיצד הרגל מועדת לשבר ובר. התנא בא לפרש המשנה ששנה למיל ם*א מ״ד וחמשה מומדין ובו׳ השן מועדת וכו׳ הרגל מועדת לשבר בדרך הילוכה ובד ולא חש לפרשה כסדרה ופתח לבאר כיצד הרגל מועדת לשבר ובו׳ ודוגמתו מצינו בסוטה פ״ז מ״ב וריש פיח ופ״ט ובכתובות פ״א מיב (מ, דרכי המשנה צד שיא) ובשבת פיו מ״ב ופי י״ב מ״א. הבהמה מועדת וכו׳. ניק שמשנה זו לא נשנית מעיקרא להשיב על השאלה כיצד הרגל ובו׳ אלא שכבד היתה שנויה לפני המסדר ולפי שמתוכה יש ללמוד תשובה מל השאלה הביאה כאן בלשונה לתשובה וביוצא בו באהלות פ״ג מ״א ט״ו ביב סוטה פ ו מ״ז שנשנית מעיקרא מ׳ ביומא פ״ז מיא ומי לקמי מ״ו וז׳ וברייתא דל״ב מדות מ״ז וסוף נזיר ומדה י׳ ז להלך כדרכה ולשבר♦ על ידי הלוכד. ודריסתה אבל לא ע״י ביעוט או על עיי דבר אחר כגון צרורות ז ונפל. שבר הבלי וע׳ בדים ובתום׳ איתא וניתז הימנו חרם ושבר כלי אחר: על הראשון וכו׳. בא כנ׳ להשמיענו שלפעמים משלם על כלים שנשברו מכח דריסה אחת תשלומין משונין ע׳ בניי שהביא ב׳ תוי״ט ובהערה: [תלמוד.] ואין דרכה וכו׳. אולי חסרה כאן הברייתא דתום׳ פיא (היה לפי הוצאת רמ״ש צוקערמאנדל) וציל תני בהמה שהיתה מהלכת כדרכה ברשות הרבים וניתזו צרורות מתחת רגליה ונפלו על הכלי ושברתו משלמת חצי נזקי) ומלה מקשה תלמודא למה משלמת על צרורות ברשות הרבים חצי נזק וכי אין דרכה להתיז צרורות והי׳ לנו לפוטרה על צרורות ברה״ר כמו על רגל לפי שיש לה רשות להלוך בו ומל הניזק מוטל לשמור כליו שם שלא ישברו: אמר רבי אמי. בחידושי הרשב־א דפוס קושטנדינא ד׳ קע״נ מ־נ איתא אמיר מנא איר אימי ובמגדל עוז הל׳ נזקי ממון פ״ב היה שהמיר מליו ב׳ גליון השים לירוש׳ א״ר מונא א״ר אמי: בשד,י׳ בלי נתון בידי אדם. שהניזק שמרו ואע־פ כן נשבר לפי שהבהמה התיזה צרורות כל כך למעלה והתזה כזו היא שלא כדרכה ומשלמת אפילו ברה״ר חצי נזק וע׳ לקמן סוף היד והרשביא זיל פירש דהוי כמו ברשות הניזק (וע׳ בב׳ י־ט. וכי.): הואיל וזה מונח ברשות וזו וכו׳. כלוט׳ אעיפ שהכלי מונח ברשות הואיל והבהמה מהלכת ברשות פטור: רבה בר ממל. בי נתיבות ירושלים חשב להניד, ר׳ בא בר ממל ובן נ׳: בה שתי דרכים. אולי ציל בר״ה ") וסיפא דתוס׳ היתה מהלכת כדרכה ברשות הרבים ודרסה על הכל* ושברתו וכו׳ על הראשון משלם נזק שלם וכו׳ כ׳ שנשתבשה ואולי חסרה ע״י דילוג הסופר וצ״ל היתה מהלכת כדרכה ברשות הרבים ודרסה על הכלי ושברתו וניתז הימנו חרס ושבר כלי אחר נעל הר אשון סטור ועל האחרון משלם חצי נזק היתה מהלכת כדרכה ברשות היחיד ודרסה על הכלי ושברתו וניתז הימנו חרס ושבר כלי אחר] על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון משלם חצי נזק וע׳ בב׳ י״ט.