Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1899-01-01 · 1899 · page 16

בבא י!מא בד (48) כיצד הרנל פרק ב׳ דריסתה או אחר שבירתה. אין חימר אדריסתה פטור. אשבירתה חייב. ב׳ התרנוגלין מועדין להלך כדרכן ולשבר. היה דליל קשור ברגלו או שהיה מהדם ושיבר את הכלים משלם חצי נזק. א>s‘°״sa הלכה ב׳ התתונלין מועדין כד. א)רב הונא אמר בשנשקר ״ פ*ב מאיליו. אבל אם קשרו הוא משלם נזק שלם. ב)תני תרנונלין שהידסו «ךמ8ח) יע,ב'את הפיסה ואת הפירות או שניקרו משלם נזק שלם. הידסו עפר פירוש. ברשות שאינה לשניהן דמבירא ליה לר׳ ירמיה דחצר שאינה לשניהן חייבת למיל פ״א ה״ב ואולי צ״ל ברשו׳ הניזק וט׳ בבי י"«{ ב׳. ובתוי״ט פ״ב מ״ה דיה ברשות הרבים ז אחר מי את מהלך וכוי. בלומ׳ אחר איזה מקום את מהלך אחר מקום דריסתה והוי ברשות הרבים או אחר מקום שבירתה והוי ברה״י: אין תימר אדריסתה. אולי ציל אחר דריסתהז פטור. דהוי רגל ברד,"ר ולא דמי למה שאמר ר' אמי לטיל בראש הפרק שאם היה בלי נתון בידי אדם ונשבר ט״י צרורות שניתזו ברה״ר חייב אף שסובר דפטור אם הי' הכלי מונח ברה״ר דשאני התם שהבלי הנשבר לא היי ברה־ר בלל אלא שהצרורות ניתזו טליו מרה־ר מה שאין כן הבא שהטבלה טצמה שנשתברה היתד. ברה״ר אלא שניתזה לרה״י ט*י הדריסה (לפי גליון הש״ם וגם מראה הפנים): אשבירתה. אולי צ״ל אין תימר אחר שבירתה! ב־ התרנונלין מוטדין וכד. ט־ בד״ם ונקט תרנוגלין לפי שרגילין להזיק יותר משאר טופות הבייתוח ודרכן להדם <ט׳ בפיה״מ לרמב*ם): דליל. ט׳ בדם והגי' דליל איתא נם בן במתניתא דבני ממרבא ופי' כד משיחה או חבל המדולדל: ברגלו. ט* בדם ובן היא במד״מ: מהדם. ני' הטרוך מהדם ובמדמ מחדים ופי* כד מחטט בציפרני רגליו: ושיבר. ט־ בד״ם וכן היא במד״מ ובטרר ט־ הדם וכה״ג לטיל מ׳־א: את הבלים. (גי׳ הטרוך שם את הבלי) ט״י שנסתבכו במשיחה ונתגלגלו (רמב״ם ה־ נ״מ פ״ב דדי) או ט״י חירום: משלם חצי נזק. בדליל לפי שלא הזיק בגופו אלא ט״י דבר אחר ובמהדם לפי שאין דרך התרנגול להדם את הבלים ולשברן והוי שינוי או שמיידי במהדם ומתיז צרורות טל גבי כלים וטטמא כמו בדליל יט־ לקמן בהטרה: 1תלמוד.| בשנשקר ובד. צ״ל בשנקשד מאיליו שאינו חייב אלא טל שלא שמר תרנונליו והזיקו והן לא הזיקו בגופן אלא ט״י הדליל שהסביבו בו את הבלים בהילוכן: אבל אם קשרו הוא. והזמין ט״י זה תקלה לאחרים דהוי תולדה דבור בדלטיל פ־־א ודא משלם נזק שלם דבור מוטד לטולם ובאן ד לגרום הא דלקמן (ובן הגיה ב־ נוט״י) ואינו בטושה בור במקום אחד ומזיק במקום אחר כלוט‘ הא לא דמי לבור דבור אין דרכו לילך ולהזיק ובמקו׳ שנטשה שם מזיק אבל כאן במקום שקשר ונסשית התקלה לא נטשה הנזק אלא במקו׳ אחר שהוליכה התרנגול שמה והוי כאילו התרנגול טשה שם את הבור ואינו חייב טליו במו דאמרינן כי יפת׳ איש בור ולא שור בור(ב, י״ט:): אמר רבי יוסי וכר מכיון שאין דרכו ליפול אלא באותו הבור ובר. בלוט* ביון שאותה התקלה שטשה היא שגרמה את הנזק והתרנגול לא טשה את התקלה אלא ששינה את מקומה והוא היה לו לדטת שהתרנגול יוליך את הדליל שקשר ממקד למקד והוי בור המתגלגל הרי הוא כמי שהוא בורו כאילו ־הוא הניח אח התקלה במקום שנטשה הנזק: שניקרו. בחרטומיהן: משלם נזק שלם. שסבר תנא דבריית׳ שדרבן בכך *): היו מחטטין ובד. נ׳ לנרד לפי הבבלי •) תנא דמשכתנו שכה או שהיה מהדס סתמא ולא הילק בין מהדס את הכלים למהדס צרורות על גבי כלים ואולי יש לומר שהטעם הוא לסי שנקט ושיבר את הכלים ואין דרך התרנגול לשבר את